המאלתר האולטימטיבי: פרד ווילרד - נו, ההוא מהזה

פרד ווילארד נולד בשייקר הייטס אוהיו בשנת 1939 (אותו איזור ממנו הגיע פול ניומן) והחל להראות מה הוא שווה רק ב-1977, כאשר הוא וחברו מרטין מול כיכבו בטוק-שואו/ קומדיה "Fernwood 2 Night". עד היום, ווילארד פיתח בעיקר את הצד הקומי שלו שמתבטא בשלל הופעות אורח בתכנית של ג'יי לנו, מופע היחיד שלו ("סוף סוף לבד"), אותו הוא מעלה עד היום וסרטים דוגמת: "קו הכסף", "רוקסן", "יד רצחנית", "קיץ אחד של סוטול", "מארגנת החתונות", "אמריקן פאי: החתונה", "הרולד וקומר משתוללים באמריקה", "גדול מהסרטים", ו"אף פעם לא אהיה שלך". כשרון האלתור הקומי שלו הוא מהפנומנאליים שנתקלתי בהם, יש לו תפקיד בכל סרט שכריסטופר גסט ביים (הרחבה בהמשך) וחדי העין שביניכם, יוכלו אף לזהותו בפרק אחד של הסדרה "תהילה".

כדור הארץ, שנת 3000 בערך, והבית שלנו הפך למזבלה ענקית, עליה ממונה וול-E, רובוט נחמד ונוסטלגי שכל תפקידו הוא דחיסת וצמצום זבל. אחרי שאיב רובוטית מחקר, נוחתת על הפלנטה בכדי לחפש עדויות לפוטוסינתזה היא גורמת לוול-E להתאהב בה עד מעל לראשו המתכתי ולנסות ולתפוס איתה טרמפ על ספינת חלל ענקית שמאוישת ברוב האנושות.

המפגש שלנו עם שלבי פורטרייט (ווילרד) - או ליתר דיוק עם הקלטה שלו מן העבר - מגיע ברגע שנודע לקפטן של אותה הספינה כי בידי איב צמח המוכיח כי החיים בכדור הארץ יכולים לחזור למסלולם. הבעיה היא שהקלטתו הבלתי מעודכנת של שלבי מסבירה כי המצב חסר סיכוי, ובמקום לנסות ולנקות את הפלנטה, עדיף יהיה להמשיך ולחיות בחלל. זה אולי לא מהתפקידים הגדולים של ווילרד, אולם כיוון שהוא הדמות האמיתית היחידה בסרט שכולו מצויר, היא רבת נוכחות.

רון בורגנדי (וויל פארל) הוא מגיש חדשות אגדי בסן דייגו של שנות השבעים. הוא אוהב וויסקי, שירה, ריח של עץ מהגוני עשיר ואת העבודה שלו. אם כן, מה גדולה היא אימתו כאשר וורוניקה קורנינגסטון (כריסטינה אפלגייט) - מגישה חדשה, בלונדית, מוכשרת, אינטיליגנטית, יפה ופמיניסטית - מתחילה להשתלט לו על התכנית.

אד הארקן (ווילארד) הוא הבוס של ברגנדי וגם הוא שוביניסט לא קטן, מה שמזכה אותו בסטירה מצלצלת מידי וורוניקה ("אני יודעת לעשות שני דברים - להזדיין ולהגיש חדשות, ואחד מהם כבר עשיתי היום"), אולם לאחר שהיא מוכיחה את עצמה, הארקן הופך אותה למגישה הראשית ובין השניים מתפתחים יחסי ידידות ("אד, גבר מגודל וטיפש שכמוך!" היא צורחת לעברו בשמחה אחרי שהיא מגישע את התכנית לבדה).

ווילארד מוסיף את הסוג המסוים של ההומור שלו לסרט שלא מפסיק לרגע אחד ומדי פעם, אפשר למצוא אותו בשיחות טלפון ארוכות, מנסה לפתור את הבעיות שהבן שלו עושה בבית הספר עם משפטי זהב שללא ספק המציא על המקום, כגון: "כן יש בעיות עם הבן שלי, לכאורה הוא לקח משהו שנקרא 'אסיד' וירה בחץ וקשת אל תוך קהל".

ביצירת הפאר המוקומנטרית של מרטי דה-ברגי (רוב ריינר) - שם שהוא שילוב של מרטין סקורסזה, בריאן דה-פלמה וסטיבן שפילברג - מתלווה הבמאי אל להקת הרוק האהובה עליו בסיבוב ההופעות האמריקאי האחרון שלהם. ספיינאל טאפ היא לא הלהקה שהייתה פעם אלא הד קלוש של העבר עם תפאורת הופעות בלתי מספקת של סטונהנג', יחסים פנימיים רעועים ואמרגן שמתפטר (בגלל אותה תפאורה דלה).

כחלק מביש המזל של הלהקה, אחת ההופעות שלהן מבוטלת והם נאלצים ללכת ולנגן בבסיס חיל האוויר, שם מקדם אותם הקולונל (ווילארד), שמיד מפגיז עם ריבוי האינפורמציה שלמדנו להכיר ממנו: "אנחנו פה בבסיס מעריצים גדולים שלכם, וכשאני אומר שלכם אני לא מתכוון רק לכם, אלא לכל ז'אנר הרוקנ'רול והדברים הבאמת נהדרים שקורים במוזיקה היום". יש לשער ששם זיהה כריסטופר גסט (מי שמשחק את נייג'ל טופנל הגיטריסט) את כישרונו המופלא של ווילארד ולקח אותו לסרטים שלו מאוחר יותר. ביניהם נמצא גם הסרט הבא.

אמרגן הפולק האגדי אירווין סטיינבלום נפטר, ושלושה מהרכבי הפולק שהפיק מתאחדים בכדי להרים ערב לכבודו. ביניהם נוכל למצוא את The Folksmen, שהם למעשה אותו הרכב בדיוק של ספיינאל טאפ, את מיץ' (יוג'ין לוי) ומיקי (קת'רין אוה'רה), שהיו פעם זוג ואת "זמרי הרחוב הראשי", בהנהגתו של טרי בונר (ג'ון מייקל היגינס, מתמודד רציני למדור) ובניהולו של מייק לפונטיין, ללא ספק התפקיד הכי מצחיק של ווילארד עד היום, עם שיער קופצני ומחומצן ושלל ציטוטים מסדרת הקאלט בה שיחק בשנות השבעים "היו רק שלושה פרקים, אבל זה מה שצריך בשביל להפוך לפולחן!!".

אפשר למצוא את ווילארד גם בסרטים האחרים של גסט: "מחכים לגופמן", "כוכב התערוכה" ו"הזוכה הוא...", בתפקידים די דומים, אולם בשביל החוויה המלאה, אני ממליץ בעיקר על "משב רוח מוזיקלי" ובמקום לצטט, פשוט תקליקו על הלינק.