מהבהב

    "רמזור" נוברת בפצעים הכי רגישים בין גברים ונשים, ועושה את זה בכיף. בן זילכה אדום מלא

    בן זילכה

    לא מבין מה מצחיק ב"רמזור". מראש יש בה שלושה אנשים שיש את כל הסיבות בעולם להיאנח בייאוש כשהם מופיעים על המסך. אדיר מילר כבר אכזב בלא מעט הזדמנויות, ליאור כלפון שעשע לרגע ב"קומדי סטור" ומאז נמוג, ונירו לוי כבר מזמן שחק את תדמית המאצ'ו המסוקס, ומהברלנטין בשיער שלו נותרה רק תחושה לא נעימה של שמנוניות. חוץ מזה, קשה לסמוך על אנשים שקוראים להם נירו.

    גם קשה להאמין שמישהו הסכים לשדר תכנית שעוסקת בהבדלים בין גברים לנשים, אחרי שהנושא נטחן על ידי אין ספור סטנדאפיסטים, עד שהפך לסמל למופע מביך כמו מכת תוף בסוף בדיחה כושלת. ובכל זאת, איכשהו זו אחת מתכניות הטלוויזיה האהובות עלי. היא מאוד מהנה וגורמת לתחושת עונג נעימה כמעט בכל רגע שהיא מוקרנת על המסך. היא גורמת לצופה להיות ממוקד ומעורב בהתרחשויות, משאירה אותו ערני לאורך כל הפרק ובסיומו מותירה אותו עם טעם של עוד. כשחושבים על זה, רוב הזמן "רמזור" היא באמת תכנית לא מאוד מצחיקה. לא לחינם ויתרו שם בהפקה על פרצי צחוק מוקלטים, כשמגיע הפאנצ'. בכלל לא בטוח שיש שם פאנצ'.

    "רמזור" מציגה בדיוק מושלם כמעט סיטואציות מאוד לא נעימות. לכאורה מדובר במצבים שהם לא הרי גורל, שלא יקרה כלום אם יפתרו לכאן או לכאן או יסתיימו בפיאסקו. אבל דווקא המפגשים היומיומיים האלה בין שני בני זוג שעברו כבר כברת דרך יחד, שעה שהם מנהלים שיחה שגרתית על הספה מול הטלוויזיה, הם רגעים שיש בהם פוטנציאל הרסני. מילה אחת לא במקום, שיחת טלפון שמגיעה שלא בזמנה, מסרון אחד חשוד, ומיד כל העסק עלול להתדרדר לצלילה אל עומק היחסים, נבירה בפצעים הכי רגישים, גירוד של עצבים ושתיקות עצובות ומדכאות, כמו שקורה לא פעם בין גבר ואישה מאוהבים, או שתלויים זה בזה.

    עוד בוואלה! NEWS

    תקופת הקורונה מסוכנת עבור החולים במחלה זו. איך שומרים עליהם?

    פרופ' ארנון נגלר בשיתוף האגודה לזכויות החולה
    לכתבה המלאה

    דינמיקה שתחרב את היחסים

    ב"רמזור" אף פעם לא יגיעו לתהומות האלה, אבל הן מלוות את הסצנות החשובות מתחת לפני השטח, מעניקות להן משקל וטוענות אותן בסכנה כמו אקדח שמישהו הטמין במגירה במערכה הראשונה, אבל כזה שלעולם לא ייעשה בו שימוש. זו הסיבה שהדמויות ב"רמזור" הולכות על בהונות לאורך כל הדרך.

    כשבפרק הראשון של העונה השנייה אמיר מגשש אצל טלי אם הוא יכול לצאת עם החברים, הוא עושה את זה בזהירות מופלגת משום שאם ייתפס, הערב עלול לגלוש לפסים מביכים ולהניע דינמיקה שתחרב את היחסים. כשאיצקו מנסה לרמוז לחבריו שלילך לצידו באוטו, ושהיא מאזינה לשיחה ביניהם ושיזהרו בלשונם, כשברקע השיחה שניהלו השניים רגע לפני כן על הטיפול הזוגי שיציל להם את הנשואים, מה שהוא רואה לנגד עיניו הוא לא פחות מאשר את מדרגות הרבנות. וגירושים זה לא מצחיק בכלל, במיוחד שיש ילדה שכלולה בחבילה.

    הנשים מכריעות

    עם ציר עלילתי כזה, לנשים יש תפקיד מכריע בהצלחת הסדרה, וב"רמזור" לוהקו לתפקיד שתי שחקניות שמחזיקות את הסדרה על כתפיהם וגורמות לגברים, ולרובד הנגלה של התכנית, לצוף מעליהם בקלילות ולייצר רגעים קומיים. גם יעל שרוני וגם ליאת הר לב (שמצטיינת גם אצל טייכר וזרחוביץ' ברדיו וב"שינויים בלוח השידורים") מבצעות במיומנות את תפקיד האקדח הטעון. מנקודת המבט הגברית שמאפיינת את הסדרה, מדובר בשתי כלבות שמגרגרות בהנאה כשמלטפים אותן, ושיהפכו לחיות טרף שיסתערו על היד המלטפת עם בעליה ימצמץ באופן חשוד או שיגע באזור רגיש מדי. מנקודת מבט נשית, זה פועל הפוך: דווקא בגברים טמונים זרעי הפורענות, ולא לחינם חלק נכבד בסדרה עוסק בניסיון לאלף אותם.

    מונולוג אחר בפרק ששודר אתמול מגלם עוד יתרון של הסדרה: "רמזור" היא הכול מלבד תכנית מגניבה, והיא מודעת לזה בכל רגע. "רק זקנים אומרים מגניב" מטיח בר המצווה המעצבן באמיר והמצלמה מתמקדת בשפתיים שלו הוגות את המילים. בסצינה הבאה אמיר נוזף באותו האופן בשני חבריו ומכיוון שהוא דמות קומית, בשנייה אחת גם הילד המצוי ברזי הקוליות הופך למגוחך, ובכך מתקבלת אמירה שממוססת את כל עניין המגניבות לחלוטין, הופכת אותו לארכאי ונוטלת ממנו את מהותו.

    קשת undefined

    "רמזור" היא לא סדרה מושלמת. בחלקים שהיא נוגעת באבסורד או הופכת למופרכת מדי היא נותרת חסרת משקל ומאבדת מחיוניותה. ובכל זאת, "רמזור" גם יודעת להצחיק. כל צוות השחקנים שותף להישג הזה, אבל אדיר מילר מתעלה מעל כולם. נדמה שהוא הצליח ליצור סדרה שתפורה למידותיו וברגעים הקלילים יותר שלה, בדרך כלל אלו שלא קשורים ליחסים שבינו לבינה, הוא ממצה את האיכויות הקומיות הטמונות בו בשלב זה של הקריירה. מכיוון שמילר פועל ברמזור בשדה הטבעי שלו, הוא מצליח לרדת לדקויות של הדמות שברא, לא מוותר על אף ניאונס וכמעט שלא משאיר שטחים מתים. יפה לראות את ההתקדמות שניכרת במשחק שלו במהלך השנים ואולי אפשר גם לחלץ ממנה לקח על מוסר עבודה, רצינות והתמדה. בניגוד לפעמים קודמות, הפעם הוא בא קטן ויצא גדול.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully