מנותקים

בלי קשר למה שאני חושבת עליה או על הדמות שמצטיירת ממנה מהבלוג המצולם "מחוברות", ריחמתי על דנה ספקטור ביום שישי האחרון. שני כהן, שייצגה את דעת המערכת של "שבוע סוף", ואת דעתם של רבים שראו את ספקטור מתלוננת אל מול המצלמה, שיחקה את הדמות עד הסוף; דנה ספקטור הוצגה כדמות שטחית, מרוכזת בעצמה, שמספרת תוך כדי עשיית פדיקור על כך שהיא רוצה שהבת שלה בת השנתיים תעזוב את הבית, ועל השמחה הענקית שבלשמוע את המלים האהובות עליה: "אמא", "דנה" ו"ספקטור", מפי אותה בת, שהיא לא טורחת להאכיל כל יום. עד כמה שהוידויים החושפניים של ספקטור ב"מחוברות" יכולים להטריד, להכעיס או במקרים מסוימים אפילו לגרום לגועל מהדמות המאורגנת היטב של האימא החדשה והאנוכית שלא מודעת לאחריות שהוטלה עליה, יצא שכותבי "שבוע סוף" התעלמו בצדקנות מהעובדה שיש ללא סוף ילדים שגדלו בבתים לא מתפקדים, ופשוט לא זוכים לחשיפה שעיתונאית אחת עם הרבה בעיות והרבה כנות זכתה לה. ובעיקר מטריד – נעשה כאן העליהום הלא נכון.

אני פונה בקריאה נרגשת ליוצרי "שבוע סוף". יש לכם הכל בכדי ליצור תכנית רלוונטית. יש לכם צוות חקיינים לא רע, משבצת שידור בזמן צפיית שיא, טייטל של תכנית סאטירה שמבטיח גדולות ונצורות, גיבוי כלכלי ושיווקי של זכיינית מס' 2 במדינה, והכי חשוב – יש לכם שפע של חומרי גלם לעבוד איתם שמוכיחים שהמציאות עולה על כל דמיון. כאלו שגילדה רדנר ומוטי קירשנבאום לא היו מעזים לחלום עליהם בסבנטיז; יש לכם כלכלה סכיזופרנית שנעה בין משבר אבטלה מהגדולים בתולדות המדינה לבין הצהרות על תקוות גדולות של מומחים בשוק ההון. יש לכם מרחק של פחות משבוע מרצח אכזרי שהתקיף את הקהילה ההומוסקסואלית ושעוד לא היה כמותו מעולם בארץ, ועוד כזה שלווה בתגובות מתלהמות מאוכלוסיה פגועה שייתכן והיו נמהרות מדי, ועוד כזה שזכה לסיקור סטריאוטיפי ממי שהכתיר את ראשי האגודות הפעילות כ"ראשי הקהילה", ועוד כזה שלווה בביקור מאוחר מדי ומוסתר מדי של ראש הממשלה. יש לכם ראש ממשלה שכהונתו הקודמת נחרטה בזיכרון כטראומה לאומית, ובכל זאת הוא נבחר שנית ומביא את יחסי ישראל-ארצות הברית לשפל חסר תקדים. יש לכם אנשים שרוצחים את בני משפחותיהם. יש לכם סלבריטאי מת כל יומיים. יש לכם תקשורת וממשלה שמטילות אימה על מיליוני אנשים מפני סוג של שפעת, שכפי הנראה אחראית על הפצתה טעות אנוש במעבדה מקסיקנית שהייתה תחת ניסוי שנערך על ידי ממשלת ארצות הברית. יש לכם הכל. מה לעזאזל עוד אתם צריכים? אבל אתם בוחרים להתמקד בדנה ספקטור.

"שבוע סוף" תיזכר בעוד שנים, כתכנית שיכולה היתה להיות משהו, ושהדבר היחיד הטוב שיצא ממנה הוא העובדה ששני כהן הפכה לקונצנזוס. ובהגדרה של "סאטירה" זה לא מופיע.