מי שמחפש את הקיפוח המזרחי במדינת ישראל מתבקש לעבור לדום. רגע לפני שישיר בטעות שהתקווה בת שנות 2000, למרות שאין אין אף חוקר רציני היום, לא מימין ולא משמאל, שיהיה מוכן לאשר את מיתוס הגלות הגלום בשורה הזאת, בוודאי לא בתקופה שלה הוא מיוחס, ומעט אחרי שידיר את אזרחי המדינה הערבים בהמיית נפש יהודי, ראוי שישאל את עצמו היכן עומד בעל העין שצופה ציונה, בהנחה שעדותו מהימנה ומבטו אכן מופנה מזרחה? ואיפה היו אז אלה שציון עבורם היתה ממערב? לאן הם הסתכלו באותו רגע? האם הם היו קיימים בכלל?
ההמנון שקיבלה עליה מדינת ישראל הוא המנון התנועה הציונית, שאין בו מקום למי שאינו מוגדר יהודי ואין בו ביטוי ליהודים שלא נולדו במאה ה-19 מערבית לה, ושאילו היו שרים אז "ולפאתי מזרח, קדימה" ומנסים לראות את ירושלים היו מקבלים סחרחורת. רובם המכריע של היהודים המזרחיים לא חשבו מעולם לדרוש את הכלתם בטקסט המכונן הזה ובמשך שנים רבות הושר אותו פזמון נושן באין מפריע. רק ההתעוררות שהחלה להיות מורגשת באמת בתחילת שנות ה-70 עם הפגנות הפנתרים השחורים, התחילה לקבל ביטוי פוליטי במהפך שהוביל מנחם בגין והגיעה למימוש מעשי בעבודת הקשת הדמוקרטית ובג"ץ הקרקעות, החלה לערער את יחסי הכוח באופן מהותי, גם אם בסוף כל עצרת עדיין היו מזמרים הנוכחים את מילותיו החד כיווניות של נפתלי הרץ אימבר.
הסטטיסטיקה לא משקרת כשגם היום היא חושפת פערים ברמת ההשכלה, ההשתכרות ושעור ההרשעות הפליליות בין מזרחים לאשכנזים, אבל נדמה שמאז שכוחות השוק תפסו את ההגמוניה, גם ילידי אפריקה ואסיה וגם ילידי אירופה ואמריקה וצאצאיהם נתונים לכיבוש מערבי, או אם לקרוא לילד בשמו, קפיטליסטי. הקיפוח המזרחי מורגש היום בעיקר בשלטי החוצות ובפרסומות בטלוויזיה, שבהם עדיין הילדים בלונדינים והמציגים חיוורי עור, לפחות אם הם לא אמורים לגלם נהג מונית או מוכר בשוק.
גם הקיפוח התדמיתי וגם שרידי הקיפוח ההוא עדיין נוכחים במדינת ישראל, אבל מותר להניח שאף אחד מהם לא באמת עמד בראש מעיניו של אלי ישי כשקרא לחון את שלמה בניזרי "כבן עדות המזרח" ומשום שרחשי הרחוב הם שהשר לשעבר הורשע משום שהוא "ספרדי ודתי". לא שלא יותר פשוט לשלוח לכלא מזרחים גם היום, אבל הבחירה של ישי דווקא בבניזרי מכל המופלים לרעה היתה חצופה, אם היא לא היתה מגוחכת.
איפה היהדות בדיוק?
בשנים האחרונות הביקורת על אישי הציבור בישראל הופכת לקלה מדי. הטריקים שלהם מלוכלכים מדי, תאוות הכוח שלהם שקופה מדי והשחיתות שלהם בוטה מדי. באמת שלא נדרשות יותר מכמה שורות כדי להאיר את הכשל המוסרי והעיוורון הערכי שלוקים בהם נבחרנו, ואולי הסיבה שבכל זאת הביקורות מתפרסות על פני יותר מדי שורות היא מכיוון שלעיתונים יש עמודים למלא והכתבים צריכים להתפרנס ממשהו. אולי אפשר לפחות לדרוש שנימת הכתיבה תהלום את רמת הסרחון ותעמוד ביחס הפוך אליו: כשם שאיש לא ינסה לשכנע בזעקות שבר שבבוקר זורחת השמש, כך יש לפטור בקשות ציניות כמו זו של ישי בנחירת בוז ובמבט מזלזל לכל היותר.
יותר מעניין אולי לנסות לתאר את מצבו של הממסד הדתי ביחס לכמה מאבקים שהתרחשו כאן רק החודש, ולמקם את בקשת החנינה רק בתור פואנטה.
עצוב מאוד שמפלגה שחרטה על דגלה את ערכי היהדות ממלא את פיה מים לנוכח הסבל הפלשתיני, אל מול הפליטים המתדפקים בשערי המדינה, צווי הגירוש המקוממים שמוצאים נגד מהגרי העבודה וגלי השנאה שמופנים גם מצד קהלה כלפי הקהילה הגאה, גם אם קיים סיכוי סביר בהחלט שלא מקרבה בא הרוצח. היהדות יודעת ומסוגלת לחוש חמלה ולהגן גם על מי ששונים ממנה ואפילו אם אלה מצויים איתה בסכסוך, אבל הסיבה שבכל אחד מהנושאים האלה לא נשמע קולם של המפלגות הדתיות ושכמעט אין עמותות צדקה דתיות לאוכלוסיות שאינן נמנות עם קהל מצביעיהן, היא שהיהדות שמגולמת בש"ס היא יהדות שאין בה ולו מידת רחמים כלפי החלש, לא יהדות תורנית כי אם יהדות כוחנית, יהדות שצמצמה את עצמה לממדים של אינטרס פוליטי צר מחמישה חומשי תורה. אבל כשזה סף הרגישות למצוקה, גם לא מפתיע שבקשות החנינה של השר ישי מדלגות מעל נדכאים ומוכי גורל סטרייטים, מרחפות מעל אסירים יהודים אשכנזים ומזרחים, פוסחות אפילו על חובשי כיפה, וממוענות הישר אל תאו של חבר המפלגה. טוב שישי לא מנסה לשכנע אותנו שככה הוא מתכוון לצמצם את שעור המזרחים בבתי הכלא.