שוטר טוב, שוטר רע

"Get up and get get down, 911 is a joke in your town" (פאבליק אנמי)

לפחות פעמיים בשבוע אני מתעורר עם זיעה קרה ונזכר בפעם שבה כמעט נרצחתי. זה היה לפני תשע שנים, כאשר זרקתי מילה שלא במקום ליד – לא לעבר - עבריין מורשע ותוך שלוש דקות הייתי עם שברי זכוכית שמופנים לעבר הגרון שלי במטרה לבדוק את עובי העור באזור השקדים והגרוגרת. רק עוברי אורח שחלפו במקום הצילו אותי מפגישה מוקדמת מהצפוי עם סבתא חנה. לכוחות המשטרה שהגיעו למקום לא נשארה יותר מדי עבודה בלשית – העדים, השן השבורה שלי והעבר הפלילי של הבחור ההוא (ששב לכלא כעבור פחות משנתיים על סחר בסמים מהפיצוציה שבבעלותו) לא הותירו להם מקום לספק: הוא שוחרר מיד ואני נלקחתי לתחנה לתשאול.

הסיפור הזה הוא לא יוצא דופן. כמעט לכל אחד מאתנו יש טראומה שמקורה במפגש עם שוטרים. לרוב אותה היתקלות היא בכלל יוזמה שלנו – באנו להתלונן על תיק שנגנב, פריצה לאוטו, פריצה לדירה, הטרדה, תקיפה, או סתם מתוך אזרחות טובה, ואיכשהו, בין סבך הבירוקרטיה לחוסר האינטיליגנטיות של המענה לו זכינו, מצאנו את עצמנו מואשמים במשהו. "מה בדיוק אמרת לו לפני שהוא ניסה לדקור אותך?", "למה השארת את התיק עם כל המסמכים באוטו?", "מה עושים כל כך הרבה תקליטים בדירה שלך? מה אתה די ג'יי? איפה אתה מחזיק כאן את הסמים?", "את בטוחה שלא רצית את זה? הג'ינס הזה מאוד צמוד" ושאר מרגניות לשוניות שבוודאי מוכרות לכם.

ועכשיו כל הטוב הזה הולך להתעצם. כי אם לא הספיקו לכם שפעת החזירים, הגופות המבותרות, הלינץ' בתל ברוך, החיסולים בצמרת הפשע המאורגן, הרצח במרכז הנוער הגאה והפצצה האירנית, הגיע הזמן שתתכוננו לדבר האמיתי; סיבה ממשית ומוחשית להיכנס לחרדה, היפר ונטילציה, פחד משתק והסתגרות סגפנית בתוך הבית – תגבור כוחות השיטור ברחובות.

על פניו נדמה כי זהו הפיתרון האידיאלי להתרופפות הביטחון האישי – עוד כחול בעיניים שאמור לעשות לנו טוב על הלב; לנסוך בנו שקט ורוגע ולהבהיר לנו שלא רק שיש על מי לסמוך, הוא גם אוכל פלאפל מעבר לפינה, עם אקסטרה עמבה. אבל אתם הרי יודעים בדיוק מה יקרה. עוד כוחות שיטור לא יגבירו את תחושת הביטחון האישי. הם יציפו את הרחובות בעוד טיפוסים שיתנהגו אל האזרח בזלזול וייטפלו אליו מתוך תחושת העליונות שהחוק מעניק להם. הם יובילו לציפייה לשינוי בסטטיסטיקת הפשיעה, ומישהו יצטרך לתת את הדין. ואתם הרי יודעים מי יהיה המישהו הזה ואיך בדיוק זה יקרה – עוד מעצרים על מעבר של הולכי רגל ברמזור אדום כשאין אף רכב בסביבה, הפעלה מוגזמת של מערכת הכריזה שתמגר את תופעת החניה הכפולה, בדיקות רשיונות מיותרות שבגינה תאחרו לעבודה, דוחות על אי חגירת חגורת בטיחות במושב האחורי בזמן חנייה מתחת לבית, עיכובים לחקירה על שוטטות עבור כל מי שמדליק סיגריה או מסתובב עם בירה ברחוב אחרי 23:00, רדיפה של סטודנטים שמעשנים איזה צינגלה בגנים ציבוריים, תלונות על רעש בכל שעות היממה והכי כיף - עוד שוטרים שמשתלטים על רמזורים מקולקלים ורק מאריכים את הפקק ומסבכים את התנועה. כי הרי מישהו חייב לספק תעסוקה לכל הכחול הגדול הזה, שתנחשו מי ישלם עליו בדו"ח המיסים הבא שלו.

בעוד שעם עבריינים הסיפור הוא מאוד ברור – אתה יודע בדיוק איפה הם עומדים ביחס אליך ולחברה. עם שוטרים הסיפור הוא הרבה יותר חמקמק – נדמה לך שבגלל שאתה הוא זה שבזכותו הם מקבלים צ'ק בסוף החודש הם גם חייבים לך משהו, למשל יחס הוגן. אלא שלא כך הם הדברים ובמקום המרורים עליהם אנחנו עומדים להוציא עוד כסף מכיסנו, עדיף לנו כבר להיות נתונים לחסדיה של הברבריות הנוכחית – שיבתרו אותנו, יעשו בנו לינץ' ופשעי שנאה. יד בנחל אלכסנדר נראית פתאום אטרקטיבית מאי פעם.