כה לחי, חבריא

תוכנית האירוח החדשה של אבי גרייניק ועידן אלתרמן בערוץ 2 מבוססת על דמויותיהם של צחי ומאיר שאנו מכירים מתוכנית הבידור "פלטפוס" והמופע "ילדים סורגים לאלוהים" של השניים. "כוכבי השכונה" משלבת ראיונות משעשעים והומור ייחודי. היא מפארת באופן מודע את "אתוס השכונה" הפופולרי בתרבות הישראלית כיום. לא במקרה, אם כן, האורח הראשון בתוכנית הוא קובי אוז, עלוקת שכונות אוריינטלית מהזן העקבי.

במהלך חמישים הדקות בהן נמשכת התוכנית מגישים אלתרמן וגרייניק, בסגנון המוכר שלהם, קטעים קומיים חכמים המשלבים משחקי מילים וצחוקים עצמיים המנצלים את ההיכרות המוקדמת של הצופה עם הדמויות האמורות. בעמדת העזר כנגדם מתיישב תומר יוסף, שגם מתפקד כמתופף בלהקת הליווי באולפן. יוסף הוא בדרן וולגרי, בעל מנעד קומי מוגבל המורכב מטונים ווקאליים גבוהים ואינטונציה מזרח תיכונית המגכיחה את האובייקט ולא מוסיפה לו, והוא מתקשה לתפקד בתוך גבולות האוריינטליות העממית המבדרת של התוכנית. יוסף אינו מצליח למצות את המיטב שבסיטואציה הבעייתית ממילא.

את גרייניק ואלתרמן, צמד קומיקאים מוכשרים שנתנו את האות לפריחתם של צמדים מוכשרים הרבה פחות (ע"ע: אלי ומריאנו), אנו מוצאים כשהם שוב בשיא החינניות שלהם. וזאת, שוב, למרות הבעייתיות הנכפית עליהם בשל פורמט תוכנית האירוח והקונספט המעט שחוק.

עם זאת, חשוב לדגיש כי השניים עושים מלאכתם נאמנה ומעניקים לצופה דקות לא מעטות של צחוק ושעשוע, כך שניתן לקבוע בוודאות כי קסמם של השניים לא נס ליחו. נשאלת השאלה, אם כן – אם כוחו של הצמד הוא ממילא בסיטואציות הקומיות המומחזות, האם לא כדאי היה לוותר על רעיון תוכנית האירוח? התשובה, כך נדמה, ברורה מאליה, אולם בתמונת המצב של שעות צפיית השיא בערוץ השני אין מקום לתוכנית טלוויזיה שתסטה מהפורמט המסורתי המוכר.

לסיכום, "כוכבי השכונה" היא מוצר טלוויזיוני ראוי בימים טלוויזיוניים שחונים. היא מצליחה לחצות את הרף המספיק בצורה מעוררת כבוד, אולם כושלת במבחן הצפייה החוזרת לאורך השבועות הקרובים. יש בה רגעים טובים והרבה רגעים פחות טובים. גרייניק ואלתרמן – שאו ברכה.


* "כוכבי השכונה" משודרת בערוץ 2 בימי שלישי בשעה 21:55