איזה ממי

השבוע הגיעה לסיומה העונה השלישית והאחרונה של "גידי גוב הולך לאכול" בערוץ 8. מי שראה זכה להתענג על מאחורי הקלעים המלבבים של שלוש העונות, כולל אנשי הצוות ועבודתם המסתורית, כולל החשיפה הבלעדית שגידי אוכל רק שני ביסים ורץ לחרבן, כולל קללות נורא חינניות, כולל אפילו וידוי לפיו גידי "מזייף אורגזמות". מתברר שלפעמים האוכל לא באמת טעים וגידי נוהג להתבאס בשקט תוך שיגור אנקות תענוג לאוויר. חוץ מהרגל הקרושה הכל טעים לו נורא.

גידי גוב הולך לאכול אינה תוכנית ביקורת אוכל: מדובר, ככל הנראה, בתוכנית בליסה עם יומרות אנתרופולוגיות נורא חינניות. בהתאם לקונספט הזה, העובדה שגידי מזייף היא בסדר, במיוחד אם היא כל כך חיננית, וגם אם היא לא בסדר, הרי שאין לנו שום יומרה להגיד את זה. מצד שני, העונה האחרונה מצטיירת יותר כבליל לא ברור המתעבה תוך לעיסת חיות בר נכחדות, ארנבות מקולפות מעורן וצדפות שגידי לועס בארשת סתומה של זעזוע ואורגזמה חמוצה-אך-חיננית בעודן בחיים.

ברגע השיא של התוכנית האחרונה, שאפשר להגדיר אותה כספיישל סיום העונה, נראו אנשי הצוות ישובים סביב שולחן רחב במסעדה סינית אמיתית בארץ סין. המתח התגבר כשלסצינה קדמו מסך שחור עליו רצו כיתוביות המזהירות דודות, סבתות, ילדים ואנשי התרבות המערבית באשר הם מפני מראות האימים המתקרבים אלינו, כך התברר, תוך התנשפויות סבל אחרונות. במרכז השולחן הונח מגש ועליו דג שמחצית גופו האחורית מבושלת ברוטב משובח, אך ראשו רטוב למען יאריכון נשימותיו האחרונות של הדג החי, בשעה שגופו נלעס במרץ בפיותיהם של אנשי הצוות.

"אצל הסינים יש את העניין של לאכול ישר מהחיים", הסביר גידי, אנתרופולוג חביב של אוכל, את מראות האימים. "הם מדלגים על שלב הטריות. הדג מתנשף", ממשיך גידי בסוג של התנצלות חיננית, "הוא אומר, חם לי, חם לי". הצוות מציין בנונשלנטיות: "יש כאן דג חי". וגידי מסכם: "זה קשה, זה אכזרי, זה טעים".

סצינת הדג הנע היתה הדובדבן שבקצפת הרוחשת. קדמו לה שני פרקים בני שעה כל אחד שסיקרו בהרחבה את עלילות גידי בארץ סין. הוא אכל שם יבחושים, נחשים, צבים, רמשים, יונקים סתם ודגים. בעזרת אנשי הצוות ועוברי אורח נאכלו שם עקרבים ששופדו והושלכו לשמן עמוק בעודם חיים, פקעות של תולעי משי שקרה להם בדיוק אותו הדבר, צרצרים ויצורים ימיים, וגידי שהיה עסוק בקריאות התלהבות ספק הלומות קרב ספק מצחקקות. הוא ישב במסעדה והקריא מנות מהתפריט שנמנע מלדגום: חתולים מבושלים במשהו, כלבים מבושלים במשהו אחר. גידי הסביר שהוא "הבטיח לא לאכול חיות מחמד", והוא עומד בהבטחתו. למרות הפיתוי. למרות האופי האנתרופולוגי של התוכנית. למרות הרצון המצתחקק לשקף תרבות דרך האוכל שלה.

מכיוון שצדקנות ומוסר על סוגיהם הם מתכון לכשלון תוכניות אוכל באשר הן, הרי שאין לנקוט בהם כאן. אנחנו נשאל שאלה יותר בסיסית: אם גם בחינניות אין די כדי למלא עונה שלמה של תוכנית טלויזיה, אז מה רצה גידי מצופיו התמהים בעונה האחרונה? מרבית התשובות האפשריות נעדרות בדרך כלל מן המוצר הסופי. אלה יכולות להיות קשורות, למשל, בדרכי התהוותם של המאכלים מעוררי הפלצות או ביכולת להאיר את מעשיו של מטייל האוכל באיזו מידה של קישור הגיוני לעלילה. את מקומן של אלה ושל עוד כמה אופציות מתבקשות תופסות בעיקר התיידדויות עם הבשלנים החביבים, שעכשיו כבר לעולם לא נדע אם היו מזויפות, או שמא סתם חינניות.