מה שהילדים אוהבים

תענוג לראות (ולשמוע) ש-Fennesz בעט את מייק פאטון מהחלון וחבר אל מארק לינוקס - ספרקלהורס בשבילכם - ושאחרי מספר הופעות משותפות הם גם הוציאו ביחד ריליס בסדרה "In The Fishtank". השילוב בין השניים הוא חלומי ואטמוספירי בדיוק כמו שהייתם מצפים - שניהם מספקים צלילים פסטורליים ואיטיים, ולינוקס שר מעל באופן שספק מגיע מהחלל וספק מתחת לכמה ליטרים של מים.

אמלי ויילס הסתמית לא עושה לי את זה. עוד זמרת שעושה מה שמיליון אחרות עושות. בגלל זה, להופעה שלה בארץ לא ראיתי סיבה ללכת, אבל כשסיפרו לי שהיא עשתה בהופעה קאבר ל-"Juicy" של הנוטוריוס ביג - כנראה השיר הכי מרגש שאי פעם נכתב למעט "Me & My Bitch", שגם הוא של הנוטוריוס ביג - קצת התבאסתי שלא הייתי שם בכדי לצפות בפלא. למזלי ולמזלנו, ויילס מוציאה עכשיו אי-פי עם גרסת אולפן של השיר, ואני חייב להודות שגם כשאני שומע את המילים של ביגי יוצאות מהפה הלבנבן שלה, יש לי אדמומיות בעין.

כל מי שרוכש כרטיס להופעה של הפליימינג ליפס בימים אלו מקבל אי-פי של ביסיידים מתנה. כל מי שמאזין למה שהילדים אוהבים בימים אלו, מקבל אחד מהביסיידים האלו מבלי להוציא שקל.

הסינגל החדש של ווקסטרוט, שיצא על 7 אינץ' והופץ ב-400 עותקים בלבד, מוכיח שוב שווקסטרוט הם לא להקה של אלבומים, אלא של ריליסים קטנים. כמו "Berlin, Without Return", כל האי-פיז שלהם והסינגלים שלא נכנסו לאלבום מלא, הם לא פחות מנפלאים, בעוד שה-LP היחיד שלהם הוא חתיכת נפילה מבישה.

אתם מכירים את הרקע כבר יותר טוב משלו ריד מכיר אותו. בק. קאבר לוולווט אנדרגראונד. יופי. קסם. בננה.

האלבום השלם של גירלז, שקיבל את השם הפשטני "Album", דלף השבוע ואחרי מספר האזנות בודד אני יכול להגיד שהוא לא מאכזב ושככל הנראה, הוא הולך לככב בלא מעט רשימות סוף שנה. כן, הוא מאלו.

אם כבר באלבומי שנה עסקנין, אז "Citrus" של אסובי סקסו היה אחד מהמוצלחים ביותר ב-2006. רק שאז הגיע "Hush" בפברואר השנה והרס את הרושם. ממש בימים אלו, הקטע הכי טוב (ואולי אפילו היחיד הטוב) שהיה על "Hush" יוצא כסינגל, וזו סיבה מעולה להזכר בפוטנציאל העצום של הלהקה הזו.

כשארבע בנות שרות לך ביחד שהן מצטערות שאבא שלהן לא אוהב אותך, שהן שברו לך את הלב ופגעו בך, מה אתה כבר יכול לעשות? רק לסלוח. טוב, אז סלחתי. זה לא אומר ששכחתי.

החדשות המשמחות ביותר של החודש הן שבאוקטובר יגיע אלבום סולו חדש, הראשון מזה שש שנים, של דניאל ג'ונסטון. החדשות המשמחות ביותר של השבוע הן שהסינגל הראשון מהאלבום כבר בחוץ והוא פ-י-צ-ו-ץ. הפעם ג'ונסטון יצא מהאווירה הביתית, קפץ לאולפן, גייס את ג'ייסון פולקנר להפקה והחליט לשחק אותה היי-פיי. משמח כבר אמרתי?

להקת הגראז' של הרגע - וב"רגע" אני מתכוון ל"שעה" - היא הדארלינגס, שכאילו הגיעה רק בכדי לנחם את משפחת דארלינג ש-"Dirty Sexy Money" נגמרה ולא תשוב למסכנו.

אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שכתבה פה דנה קסלר בקשר לאלבום החדש של הארקטיק מאנקיז. הסכמתי עם כל פסיק. אני אומר זאת בצער, כי הייתי מת לאהוב את "Humbug", אבל אפילו הילדים יודעים שלא תמיד מקבלים את מה שרוצים. השיר הנ"ל הגיע כבונוס למי שקנה את האלבום דרך אייטיונס והוא סובל מאותן בעיות (בעיקר מגיטרות גראנג'יות מעיקות), אבל איכשהו כן שומר על רוח Pאנקית שהיתה מאוד חסרה.

השבוע ב"מה שהמבוגרים אוהבים" אנחנו מקבלים שיר בן כולה שנה שהגיע על הגרסה המיוחדת של "Stay Positive". בימים האחרונים חזרתי אל הקטע והזה ושמעתי אותו שוב ושוב, בעיקר בגלל שיש בו את אחד מהטקסטים הכי מבריקים של קרייג פין (וזו תחרות קשה). הוא עוקץ פה נערים עם אידיאלים ("אני לא חושב שנקבל את האמת/ מילדים עם מדבקות על המגפיים"), את המין הנשי (""בנים אני חושב שאנחנו יכולים לגרום לזה לעבוד/ בנות אתן חייבות לנסות להיות נחמדות יותר אחת לשניה") וגם את המין הגברי ("הוא מזפזפ בערוצים כשהוא רואה טלוויזיה/ הוא חוזר על שורות מסרטים כשהוא רוצה להיות מצחיק/ בנים, זה כאילו שאנחנו בכלל לא מנסים") ובגדול, גורם לנו לחשוב. שוב.