אוהבים אותך, דודו

"אני אוהב את אבא, אך הוא תמיד עסוק,/ ואני אוהב את אמא, אך היא תמיד בשוק,/ והמטפלת לסרק אותי צריכה לרוץ.../ אבל דודו נשאר דודו ואין לו שום תירוץ"
(א. א. מילן, "דודו", מתוך "אנחנו שנינו", תרגום: יעקב אורלנד)

דודו נשאר דודו. יותר צעקות בקול רם, יותר מבוהל, יותר מניירות, אבל נשאר דודו, אין מה לומר. הסביבה אמנם קצת אחרת, כשגרייניק ואלתרמן מאיימים עליו עם תוכנית מצחיקה באמת מיד בהמשך לוח המשדרים, אבל דודו לא נבהל. זה אותו הפריק-שואו, ואלה אותם הגיבורים.

לכבוד פתיחת העונה אירגן לנו הראשון בבידור ערב באמת מיוחד במינו – ראינו שם מקהלת קשישים, חולת סרטן, כוכב טלנובלות, נכים, מאמן כדורסל פורש, קוסם, זמרת שהיתה פעם זמר ואת עצמו בפיאה ארוכה ומגוחכת. וכמובן, אלי ומריאנו. אה, סליחה, אסי וגורי. אה, לא, אפקט הדומינו. כלומר, אודי ואביעד. זהו זה, אודי ואביעד – צמד מצחיק שחבל לכם על הזמן, עושים מבטאים והכל, ואפילו מבטאים את המילה "נחמד" עם דגש חזק על ה-נ' (נ-חמד), שהקהל לא יכול להתאפק ונופל מצחוק. ואל תתפלאו אם בקרוב תתחילו לשמוע את הנ-חמד הזה ליד כל ברזייה בעיר.

בפתיחת התוכנית דודו מזמין את בן-לאדן להתאבד אצלו בשידור, ומבטיח רייטינג בשמים. אני אישית הייתי ממליץ לבן-לאדן להתאבד דווקא אצל יצפאן ולצאת כוכב, אבל אין מה לעשות, דודו צודק – רייטינג יש לו בשמים. מיד לאחר מכן, בסצינה ביזארית באמת, משוחח טופז שיחת טלפון מרגשת עם ידידו המת דודו דותן. מיד אחר כך הוא מעביר אותנו לטלנובלה בכיכובו, מבטיח לשאול את דנה אינטרנשיונל משהו שאף פעם, אבל א-ף פ-ע-ם לא שאלו אותה, וגם ממלמל קצת על המזל שיש לו, שהוא יכול לשמח אנשים.

בקיצור, הים אותו ים, ודודו אותו דודו. לציין שבעיני הוא בלתי נסבל, תפל, משעמם? אין טעם. כולנו מכירים את דודו, כולנו ישבנו איתו בסלון יותר מפעם אחת. מי שאהב אותו ימשיך לאהוב אותו, ומי שמאס בו ימאס בו אף יותר. "הראשון בבידור" אינה תוכנית טלוויזיה, היא חלק חי ופעיל בחיי כולנו, ואין טעם לבקר אותה. היא מה שהיא, ממש כשם שדודו הינו מה שהוא. ההבדל היחיד, אולי, הוא הכבלים הדיגיטליים והלווין, שמספקים לנו – לחלק מאיתנו – קצת יותר אופציות מסקרנות. ושיהיה לכם ערב נ-חמד.