50 אחוז הדחה

מאית השנייה הפרידה אמש בין אחוזי הרייטינג שדודו טופז זכה לקבל אחרי מותו, לבין אחוזי הרייטינג הגורליים שערוץ 10 יזכה לקבל לפני מותו. צ'אנס שמלך הרייטינג היה מת לקבל. מת וקיבל.

אם "הישרדות האיים הקאריביים" העניקה את תואר המלוכה למותג והצילה לזמן קצר את הערוץ המשדר, "הישרדות איי הפנינה" חשפה את מערומיו. מה שמסביר את שצף המאורעות הדרמטיים שנחשפו כבר בדקות הראשונות של "הישרדות הפיליפינים". הופ הרפסודה מתפוצצת, הופ קופצים לים, הופ אחת הולכת הביתה. ככה מצילים ערוץ מטביעה.

שתי עונות של "הישרדות" סיפקו למפיקי התכנית את הניסיון הנדרש. הראשונה הייתה שייכת להפקה, השנייה למשחק והשלישית, כך נראה, שייכת למלהקים, שכיסו כל חלקה בפסיפס האנושי על האי; מבוגרים וצעירים; הלומי קרב והלומות מעצמן; אמהות, אבות, חתיכים וחתיכות, כלבים וכלבות. לכולם (להוציא אולי את זיו וה"מנצ'טה") שפה עשירה למדי בסטנדרט הריאליטי, שבאה לידי ביטוי ברהיטות מפתיעה, מלווה בכל זאת בשרידי קלישאות מתבקשות לז'אנר. מ"נתתי את הכל", "כמו לביאה", "יאללה אריות" או "השארתי ילדות בבית" ועד "הכל בידי שמיים". הרי ברור שאלוהים צופה בערוץ 10.

וכך גרים בכיף על האי, אביגיל הרווקה הנואשת ("אשה צריכה לעשות ילדים, לטפל בבעל, לעבוד אם צריך"), ריקי הסטייליסטית ("אני מאוד אוהבת סגול, לא מתחברת לצהוב"), אוהד השנון ("נעשה יד אחת ונדיח אותו") ומירב הפרגמטית ("סוחבת שקיות מהסופר כשראובן השליח מאחר לרכבת מאשדוד"). איתם גם לירן האסטרטג, אינה היפה ומיטל, הסופגניה התופחת הדו-קוטבית. קריספל מדבר על קריספל בגוף שלישי וחנוך נלחם עם יד אחת. את כמויות האופי הללו, אגב, משאירה הרחק מאחור הדס, נציגת השירות מאלקנה, הארי פוטרית פצפונת, שחיה לה בעולם של ספר וכובשת בתמימותה.

והנה, כשכמעט והיה אפשר להכריז כאן על מה שצפויה להיות העונה המוצלחת ביותר של "הישרדות הגיע פתאום "האי הנעלם" יחד עם אחת הקלישאות המעייפות יותר של הפורמט – הנקמה. כללי המשחק החדשים (היכולת להדיח שבט שלם, למשל) עשויים להפוך את המשחק למעניין והחומר האנושי שלכוד יחד על אי המודחים יכול ליצור יופי של בידור, אבל אי אפשר שלא לדמיין פרקים שוממים מעוטרים במשחקי חיזור מימיים, מלווים בפסקול פומפוזי, עמוסים בעדויות נקמה בנאליות. הנקמה הזאת יכולה להשתלם למפיקי "הישרדות", אבל היא גם יכולה להרוס. תשאלו את דודו.