הנני מצהירה בזאת

קשה למצוא הסבר אחר למופע הביזאר שאירע אמש בגמר "כוכב נולד", מלבד התרחיש הבא - הסתננות של מפיק מהטלוויזיה האיטלקית לתוככי טדי הפקות. מלבד ברכת ה"בונג'ורנו" של מורן אטיאס ונערות גו-גו שילוו אותנו בשירה ובריקוד אל הפרסומות, היה אפשר לחזות בכל מפגן אפשרי של חוסר טעם, שבא לידי ביטוי בכל הטעויות המוזיקליות והויזואליות האפשריות: התוכי המרוט שלבשה רוני דלומי ברגע הזכייה; אחיזת הביצים המטרידה של ולדי ב"ריקוד רומנטי" (ישי לוי עבר דברים בחיים, אבל מעולם לא זיינו אותו ככה); "תן לי בראש" של מיי (זה לא ברצינות, נכון? בבקשה תגידי שלא); האיפור המוגזם שגורם לחובי סטאר להראות נקי ואסתטי ולרוני בת ה-17 להראות כמו נימפה בת 40; הכוריאוגרפיה המביכה, השמלה של נינט (ונאמר שוב כדי שכולנו נהיה בסינק - השמלה של נינט!) ואווירת הפריק שואו הכי מחופף בטלוויזיה. וצודקים השופטים, יש כאן מלא פוטנציאל מסחרי. בייחוד אם השאיפה שלך זה למלצר על סקייטים בקזינו בקזחסטן.

אבל כל אלו היו כאין וכאפס לעומת הרגע הכי תמוה בטלוויזיה המסחרית בשנים האחרונות, שלא ברור אם הוא תולדה של חתרנות, או מנת משכל גבולית - השיר "הנני מצהיר בזאת" של ישראל בר און. שיר שברמת הלחן, הטקסט והביצוע מזכיר יצירה שחיברו ילדים בני עשר למלכת הכיתה במהלך שיעור חברה ("ילדים היום נבטא בציור ובשירה את התחושות שבלב שלנו"). עם טקסט שנע על הסקאלה שבין "חולה עלייך", "מת עלייך" ו"גזור עלייך ועל ממדייך" (ואל תשכחו את ה"לגמרי גזור"). הנני מצהירה בזאת שלא נצפה רגע מביך כזה בתולדות התכנית, לפחות לא מאז ריקוד שבט המערות של מארינה מקסימיליאן בגמר ההוא.

אבל העניין פה הוא הרי לא בר און. הוא בסך כתב שיר עילג עם לחן אינפנטילי, שההפקה יכולה היתה גם לא לאשר. מה, לא היו חזרות? אף אחד לא ידע שזה מה שהולך לקרות מול חוף אילתי מפוצץ ו-32 אחוז רייטינג? בטח שהיו ובטח שידעו. אולי זה פשוט חלק מהאפיל הבינלאומי שמתאמצים כל כך ב"כוכב נולד" לנכס לעצמם. עוד תראו איזה להיט זה הולך להיות באיטליה.