פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צוות חילוף והצלה

      אמא מחליפה היא תכנית סופר-חינוכית: אחרי צפייה בה כולם מרגישים כמה מגוחך זה להיות אדם גס וחשוך

      בפתיחת העונה של "אמא מחליפה" סגרו היטב את כל הפינות האפשריות של מוטיב ההזרה ששזור בקונספט הבסיסי שלה. זוג הומואים נשואים כדת וכדין, חיים בארצות הברית, חובשים כיפה ומגדלים לתפארת שלושה ילדים אפרו-אמריקאים מאומצים, פוגשים את דינה, אשה ששנאה בלבה; היא שונאת קיבוצניקים, קשה לה עם דוסים, היא מאמינה שהומוסקסואליות היא סטייה גנטית שפסיכולוג טוב יכול לתקן ועם כהי עור היא מעדיפה שלא להתערבב. על הפרק הראשון נוצלו כל מוקדי הקונפליקט האפשריים עם אשה אחת שחיה בעולם של חשיכה.

      מה יכול מפיק דוקו ריאליטי לבקש יותר מאשר דמות נבערת, נגועה בגזענות ובדעות קדומות, שהיא גם נטולת המודעות העצמית שאחראית על ריסון פיה ברבים. דינה (שהופיעה בטלוויזיה מרצונה ולכן אין להאשים במבוכתה הפומבית אף אחד מלבדה) היא מסוג האנשים שאומרים הכל בקול רם. יש להם אג'נדה ברורה ומוצקה על רוב הסיטואציות בחיים ולרוב היא גם חסרת בסיס וסותרת את עצמה. כך למשל היא בזה לדת ולאקט חבישת הכיפה ("זו כפייה"), אך מזדעזעת לראות שבבית הכנסת הרפורמי בניו ג'רזי, גם הבנות מניחות תפילין. "תתחבר לאלוהים, אבל על פי החוקים שלו", אומרת האשה שמרשה לבעלה להיות דתי לייט, אבל כופה עליו להוריד את הכיפה מראשו שכן "מבחינה ויזואלית", היא מסבירה, "זה מפריע". וכשמבינה דינה שהילדים השחורים המאומצים והמסכנים הללו, גדלים לזוג הומואים סוטים, היא חרדה לשלומם. רגע אחר כך היא נעלמת מביתם הטמא, בלי לחשוב על האכזבה על פניהם, כשלא יראו אותה בבוקר.

      ואז היא ממשיכה כאילו כלום. היא מוזמנת כאורחת לביתם של דניאל ואיאן (להלן: "ההומואים") ואחרי שמחטטת בכל מגרת תחתונים במאמצים למצוא לבוש נשי כראייה לחיים תקינים בבית, היא מסרבת לדבר אנגלית (באמריקה, שם דוברים את השפה הזאת) ובורחת לבית המלון מחשש להדבקה בשפעת החד מיניים. כל זאת לא לפני שהיא נותנת לדניאל לסחוב לה בנימוס את המזוודה החוצה. אפילו כשדינה כבר חוזרת לבית - אחרי שיחת טלפון לקיבוץ שמסבירה לה במילים עדינות שהבדיחה על חשבונה - היא מלינה על הריח הרע בו; ריחם של החטאים המתממשים בכל לילה בחדר השינה של הזוג.

      וכאן מגיעה ההכרה שעם כל הציניות, המציצנות, המניפולטיביות והאופורטוניזם שבה, "אמא מחליפה", אולי שלא בכוונה ואולי דווקא בגלל כל אותן תכונות, היא תכנית עם מוסר השכל חשוב. החדירה שלה לפרטיות היא כל כך טוטאלית, שהיא לא צריכה להתאמץ כדי לנקוט צד ולראות ולהראות מי כאן האנטגוניסט המובהק; הבהמה הגסה החשוכה ומוכת הפחד מהשונה. זו שבסופו של יום אף אחד לא רוצה להיות ומעדיף שיחליפו אותה כמה שיותר מהר ולא חשוב במי.