ילדי טהרן

"רצון הצעירים יגרום למדינה להשתנות" רוחאללה ח'ומיני ("איראן הורודה" 61)

"אל תרחם על המדינה, הוא צעק, תרחם על עצמך. גם הדמוקרטיות שלך יקרסו, הכול יקרוס, האפלה העמוקה ביותר של ההיסטוריה העולמית עוד לפנינו, העולם תמיד בתנועה, לך תמציא את הדבר הבא" ("מגילת זכויות הירח" 284)

ספרו החדש של רון לשם "מגילת זכויות הירח" פורש את סיפור אהבתם הטראגי של המספר, קאמי, סטודנט ביישן שהופך ל"מהפכן מתחיל" ונילו, נערת פלא, בת פרועה של חבר פרלמנט, מיליונרית חצופה (47) ובעיקר "נהגת מרוצים נועזת" (הכריכה האחורית). דרך מבטו התמים של קאמי אנו מתוודעים לטהרן על כל הקיצוניות וההפכים שהיא מכילה. קאמי מגיע מעיירת ספר אל בניין דירות שבבעלותה של דודתו ומתחבר עם טיפוסים צבעוניים שמתקיימים בשולי החברה, הוא (ואנחנו איתו) מתוודעים אל העיר התחתית שקוראת תיגר על המשטר הדתי ולקבוצות המחתרתיות שמקיימות חיים פרועים וחתרניים מלאי סקס, סמים, מהפכנות ומירוצי מכוניות. הסיכון שבפער האדיר בין הצניעות והסגירות שמכתיב המשטר האיראני ורצונם של הצעירים להתנסות, לקחת חלק באורח חיים מערבי ולטעום מהחופש - שעבור תושבי מדינות דמוקרטיות הוא מובן מאליו - מובלט על רקע סכנת החיים המאיימת על אלו שטעמו מהחירות וצועדים על חבל דק בין חירות אישית וסכנה קיומית.

החיים באיראן על כל הניגודים שבהם מהלכים קסם על לשם: הוא מהופנט על ידי התרבות עליה הוא כותב, מאוהב בדמויותיו ועומק התחקיר שערך ניכר. אך אולי בגלל שהרומן נכתב בפרוקסי, מבלי שהכותב היה באיראן בעצמו או חווה את העולם אותו הוא מתאר (מלבד באמצעות חקירת אחרים, קריאה ושיחה, בעיקר דרך הרשת, עם צעירים איראניים), אנו נידונים להישאר יחד איתו בעמדת המתבונן מן החוץ.

התחקיר לא מתלכד לכלל רומן, המוני הפרטים וריבוי הרשימות, כמו גם קולו הבוסרי של המספר מקשים על הקוראים להיסחף עם סיפור האהבה, אולי אפילו להשתכנע בחלק מהמקרים באותנטיות של הדמויות ובכוח המניע אותם (מלבד רוח הנעורים או המשיכה לסכנה). אנו נשארים בעמדת המתבונן, חווים נוסטלגיה לא לנו על איראן שלפני ההפיכה, מתרשמים מהדמויות האקסצנטריות ומההיסטוריה העשירה וההווה הרוחש במקום שאנו מנועים מלהגיע אליו כישראלים. הרומן הגדול מהחיים שמשלב בין הסרט "ימי הרעם" והספר "רודף העפיפונים", גם הוא לרוב רק מגרד את פני השטח. עוצמת הרגש לא ברורה, אולי אפילו לא למספר ["שכבתי חסר ישע וקיוויתי לרצות למות" (297)].

למרות זאת, "מגילת זכויות הירח" הוא קריא מאוד. הדמויות מעט פלקטיות וגולמיות אך הסיפורים שלהן מרתקים והספר תופס תאוצה בזכות קצב האירועים המהיר. מהנה גם היא נקודת המבט המפוכחת וההומוריסטית בו זמנית, דרכה מתוארת טהרן, כמו גם תיאור ניסיונות המהפכנים לעקוף את האיסורים האינסופיים והאמורפיים שהם חיים בתוכם.

ניכר שלשם חושב קולנועית, סצנות רבות מזמינות עיבוד קולנועי בשל הצבעוניות והעושר שלהן, מנגד ריבוי הפרטים והתיאורים גרם לי להרגיש מרוחקת לא רק מהעולם המתואר, האסור, אלא גם מהעלילה. ברגעיו הגדולים של הספר, לשם מצליח ליצור הקבלה בין ההוויה שלנו בארץ, הרצון לחיות חיים נורמליים, להיות אנוכיים ונהנתנים, לבין מציאות התת-קרקעית באיראן. לשם לא מתרץ את הרפיון וחוסר המעורבות של הצעירים, אלא מטיח אותה בפנינו: "אלכוהול זה חראם. וגם חזיר, ושומן חזיר. וג'לטין. צדפות, מולים, לובסטר, דג חרב..." (118). העלמו של הדייר ההומו חושפת בפנינו את הזוועות והאיסורים, את העונשים, כמו-גם את היאוש וחוסר האונים שבחיים בעולם כזה - "תקרא, מוחמד צעק, אתה אזרח בעולם הזה, תקרא" (237). זה המעט שאנחנו יכולים לעשות, לקרוא, לחשוב, להגיב.

דיכוי, אכזריות ופערים חברתיים עומדים גם במרכז הרומן המשובח של ג'ינה ב' נהאי, "גשם בים הכספי". במרכז העלילה בהאר ואמיר. היא בת למשפחה ממשכנות העוני של טהראן והוא שייך למשפחה יהודית אריסטוקרטית. בעוד נתוני הפתיחה מרמזים על רומן רומנטי פוטנציאלי, חומרי הגלם של העלילה – גבר מנוכר וקר, ילדה בת 16 שבעצם הופכת בת ערובה של הנסיבות ללא דרך מילוט – רק מדגישים את היאוש שבמציאות החיים לפני ההפיכה, בתקופה שבה איראן עדיין היתה פתוחה ומתירנית יחסית. נהאי חושפת בפנינו את מנהגי היהודים דרך סיפור אהבה שהוא גם סיפור רפאים. האליטה היהודית היא סנובית, מנוכרת ומרושעת, אמה של המספרת תסבול כל חייה מדטרמיניזם, משבירתה של התקווה, מאי האפשרות לשינוי "את יכולה לכופף את גבו של הגורל, אך אינך יכולה לשבור אותו" (116) אומרת לבהאר אחת הדמויות.

כמו דמויות אחרות ברומן, גם המספרת, יאס, בתם של הגיבורים, תאלץ לשלם מחיר על חטא שלא היא ביצעה. בעולם הסגור בו היא מתקיימת לרוחות רפאים ושדים (ג'ינים) מעמד שווה כמו לאשמה, תשוקות, לפיתויים בלתי-נמנעים, ולצל שמטילים חטאים קדמונים. כשרונה של נהאי לטוות עולם שמתקיים בין הצללים – בין העולמות ההפוכים של הרובע המוקצה והעניים לעולם המודרני והפתוח של האליטה – מצליח לסחוף את הקוראים אל תוך עולם שהיה ונמוג. השפה העשירה, הדמיון והיצירתיות בתיאור הדמויות ובבריאת עולמן הפנימי, כמו גם המציאות בה הם מתקיימים כולם יחד הופכים את "גשם בים הכספי" לרומן מרגש ומהנה, שמאפשר לנו גם ללמוד על ההיסטוריה של יהדות איראן ונשאר נגיש וקריא לכל אורכו.

"איראן הורודה - דמוקרטיה איסלאמית - החלום האבוד" אינו ספר קל לקריאה. כתבה אותו העיתונאית האיטלקיה ואנה ואנוצ'יני שמסקרת את איראן עבור העיתון האיטלקי "לה רפובליקה" יותר מעשרים שנה. הספר הדקיק הוא דרך מצוינת להבין מעט יותר את הדינמיקה הסבוכה, את מאזן הכוחות ואת מערכות היחסים הפנימיות בין הקבוצות השונות באיראן. לצד סקירה תרבותית מלאה בציטוטים וסיפורים אישיים של דמויות אותם פגשה הכותבת במהלך שהותה באיראן, ואנוצ'יני מציגה לקורא המערבי גם את ההיסטוריה מלאת הטלטלות של המדינה הקיצונית לצד פרשנות פסיכולוגית לכוחות המניעים את התושבים. הכתיבה של ואנוצ'יני ביקורתית אך אינה פוסלת, היא נרתעת בבירור מחלק מהמקרים עליהם היא מספרת, מאלימות המשטר, מהעמימות שהשליטים נוקטים כאסטרטגיה להגביר בערות ולדכא מרידה. לצד האכזבה מהקיצוניות ניכרת הערכה לתושבי איראן שרוחם לא נשברה למרות שהם חיים תחת דיכוי במשטר האימים. הקריאה באיראן הורודה מציגה תמונת עולם מייאשת: "הפוליטיקה מתה. תחי האמנות. האינטלקטואלים האיראנים לא תולים יותר תקוות בפוליטיקה ואיש אינו יודע מה צופן להם בעתיד הנשיא השמרני החדש אחמדינז'אד... (111). ואנוצי'ני מציגה תמונת עולם מלאת סתירות אך אינה מרדדת אותה למרות ריבוי הנושאים שהיא חוקרת. גם ההקדמה למהדורה העברית מחכימה ומאוזנת. מומלץ.