רגיש ספונטאני, ובעל חוש הומור. קלישאה שבלונית, אבל מה שכולן רוצות. אתה כזה?
הכול תולדה של אותו בסיס. היכולת שלך להביט סביבך, לא לקחת את עצמך ברצינות תהומית ולא לחשוב כל הזמן מה יגידו. צא מעצמך. תרים מבט מהראי או מהרצפה. תביט לצדדים. אל תהיה שבוי בקונספציות, אל תיתקע עם פרדיגמות. רק אם תוכל לומר לעצמך: "מי אמר ש..? אז מה אם כולם ככה? אז מה אם הייתה לי תוכנית...?" תוכל ליהנות מחוויות והזדמנויות. אולי יש כרגע רעיון נכון יותר? מתאים יותר? יכולת התבוננות. רק היא מאפשרת לרגישות להתפתח. אם לא רואים - לא מרגישים. רחוק מהעין רחוק מהלב. פשוט לא?
גם הומור הוא תולדה של ההתבוננות. כל מופעי הסטנד אפ שהם בעצם מונולוגים על ענייני יום יום, הם מצחיקים כי יש בהם כל מה שאנחנו רואים יום יום, אבל לא מבחינים, לא ממש חושבים על זה. הקומיקאי מראה לנו מה שראינו בבוקר רק מזווית ראיה שונה. הומור אמיתי הוא דבר שאינו דמיוני. הומור הוא משהו שכאשר אתה שומע אותו אתה אומר: וואלה! אתה מזדהה עם האמירה או האבחנה. והומור זה לא לספר בדיחות. בטח לא מייגעות ומסופרות רע. אבל אם כבר, בדיחות טובות הן בדיחות שיש להן השלכה על המציאות הקומית של החיים. שיש בהם ניואנס נבון על הדמויות, אופיין ונפשן.
תן לי לספר לך משהו
שפן אומר לאריה: "זיינתי את אשתך בלילה".
האריה רודף אחריו, השפן נכנס לצינור ויוצא מהצד השני.
האריה נתקע עם הראש בצינור. השפן רץ מאחוריו, מזיין אותו בתחת ואומר: "אשתך אמרה לי שככה אתה אוהב".
זו אמנם בדיחה, אבל זה גם הומור. זה שחיות אינן מדברות זה לא רלוונטי בכלל. המאזין מדמיין את הסיטואציה הקולנועית והקומית. לעומת זאת, בדיחה שכוללת קטע בו חמור יוצא מהתחת של גמל היא בדיחה מהתחת. אין דבר כזה.
בוא ננתח רגע את סצנת השפן אומר לאריה שאשתו אמרה שמלך החיות בעצמו אוהב ככה.זה יכול להיות מורכב יותר ממה שחשבת ברגע הראשון. האם התכוונה הלביאה שהאריה אוהב לזיין אותה בתחת (ובעצם רמזה לשפן שגם הוא יכול לזיין אותה בתחת ומכאן נובע שהאשה, זאת אומרת הלביאה, אוהבת בתחת), או האם התכוונה שהאריה אוהב שמזיינים אותו בתחת? (ובעצם חשפה את חיי המין המעניינים שלה ושל האריה). ובתוך כל זה, האם בסך הכל רצתה הלביאה בתחת והשפן הבין שיש מצב לתת לאריה בתחת?
יש עוד שאלה מעניינת: אולי הבדיחה עדיפה בשינוי מסוים. השפן אומר לאריה "שמעתי שאתה אוהב בתחת". האריה הפגוע רץ אחריו השפן עושה לו את טריק הצינור וכשהוא מזיין אותו בתחת אז הוא אומר לו "נשבע לך, כשזיינתי את אשתך היא אמרה לי שאתה אוהב בתחת".
בנוסח הזה ההומור נובע מההבנה העמוקה והקומית על מצבו של האריה שנאלץ לבחור בגרוע פחות: הזין של השפן בתחת שלו, או העובדה שאשתו מזדיינת מהצד ועוד עם שפן.
ואולי זה גם וגם. ואם זיין גם אותה בתחת אז בכלל המצב חרא.
ולמה אני מזיין לך את המוח?
כדי שתבין שהומור זה התבוננות ורגש. אם אין לך רגישות, לא תתבונן על החיים. לא תתבונן, לא יהיה לך חוש הומור. ספונטניות היא סוג של גמישות מחשבתית, אנטי קיבעון ויכולת קבלת החלטות על בסיס רגשי מיידי.
לכל זה הגענו דרך הסיפור. הכל זה סיפור. העולם הוא במה והחיים הם הצגה אחת גדולה. אתה שחקן בהצגה ותגיד תודה שאתה מופיע עד סוף ההצגה. נכון, זו הצגה אמיתית ואפשר גם להגיע לכלא, אבל אם תבין ותפנים שהכל הצגה אחת גדולה, תוכל להשתחרר יותר, תוכל לקחת דברים יותר בקלות, תוכל להעז יותר, תוכל להמריא קצת. תוכל לקחת דברים בפרופורציה. לא רק שהיא תחזיק ממך יותר, אתם גם תיהנו הרבה יותר. היא שכחה את המפתח לדירה? במקום לחכות לילה שלם לפורץ, קח מלון פתח בקבוק יין טוב וספר לה על האריה והשפן.
יש מצב שתיתן ללביאה בתחת.