בשנת 2005 אריה הספרי הוציא עם להקת איקרוס (בתוכה חבר גם בן דודו את "סינדרום ת"א", עם יתרון אחד וחיסרון אחד. היתרון, הוא שמדובר באלבום של ילדים בני 18 עם מטעני אנרגיות של תיכון עירוני א' בתל אביב (מהאנשים שהביאו לכם את זקני צפת). החיסרון בכל זאת, הם היו בני 19. ארבע שנים אחר כך הספרי חוזר עם הופעת סולו ראשונה (6.9, קפה ביאליק בתל אביב), שמנסה להתגבר על חבלי הלידה של הימים ההם ועל עניין נוסף הוא בנם של אחד היוצרים המצליחים בישראל, שמואל הספרי ואחת היוצרות המצליחות בישראל חנה אזולאי הספרי.
"בזמן שחלף למדתי בעיקר לכתוב", הוא מספר לוואלה! תרבות. "אני פחות מתעקש לדחוף כמויות אדירות של טקסט על מלודיה מאד מצומצמת. למה ככה? כי התבגרתי, כי אתה מבין שאתה רוצה לעשות פופ, אתה כן מעוניין לגעת במשהו ואם אתה נשאר אנטגוניסט, אז בסופו של דבר לא אגיע לקהל. זה לא שאני מזייף, אלא כותב עם מודעות יותר גדולה למדיום".
אל תפספס
הלהקה שהכי הערצת, רדיוהד, חשבו כל השנים ההיפך.
"נכון, אבל חוץ מזה שגם עין שמאל שלי גם חצי נעצמת, די התרחקנו. עמדתי בהופעה שלהם בניו יורק עם 250,000 איש. ראיתי את חברה שלי סובלת וראיתי אותם והבנתי שאני מכיר את הביצועים ותפסתי לה את היד ופשוט התחלנו לצאת החוצה. אני פשוט כבר לא במצב של הנשמות הבודדות האלו שרואים בהן אלוהים. לקחתי מהמוזיקה שלהם מה שיכולתי. עכשיו אני כמעט לא שומע רדיוהד יותר".
כמו שלא קל להספרי להודות שהוא ותום יורק כבר לא, כך גם הוא מתמודד עם עובדת היותו בן למשפחה מפורסמת בתרבות הישראלית, שעד עכשיו התפרסה בעיקר על התיאטרון (שמואל) והקולנוע (חנה). ואז הגיעה "פולישוק". "אני לא חושב שבעבר להיות הבן של המחזאי היה משהו בעל משקל", אומר הספרי. "לא נראה לי שיהלי סובול, לדוגמה, כותב המנונים כי אבא שלו מחזאי. אפשר לומר שגם לאבא שלי התקרבתי כי אני יוצר במדיום שהוא אינסטנט וגם אבא שלי התקרב לאינסטנט".
איך הוא באמת שורד את המכונה?
"הוא שורד יפה מאד, כי הוא חיה שהטלוויזיה לא מכירה והוא כן יכול להתפרנס מהתיאטרון. אני בינתיים לא שורד כי אני לא ממש מתפרנס מכלום. אני רק מקווה שאני אוכל לקלוע למשבצת של לא מתפשר ולא מפריע לנהגים של הקטר. כולם חושבים שאמא שלי היא אשתו של הבורר, הם חושבים שאני אבי הטחול".
אתה חושב לפעמים על כניסה לתחום?
"במוזיקה שלי יש דגש גדול מאד על טקסט, אבל אני לא רואה את עצמי משחק משהו שלא כתבתי, עד כמה מגלומני שזה נשמע. זה לא מדבר אליי כל כך, תיאטרון רפרטוארי מול 1,500 מנויים. זה נשמע לי קצת זקן, אני מחפש משהו חדש יותר".
כאילו הייחוס המשפחתי לא הספיק, הספרי מופיע עם שני אחיו, התאומים יאיר ואבשלום. "זה חלק מהקסם", הוא מסביר את הבחירה. "רציתי לעשות הופעה מינימליסטית כי רציתי לראות איך זה נשמע נקי. אבל האמת היא שזה לא ממש נקי, כי כרגע אנחנו ונשמעים כמו להקת רוק שהוציאו לה את חטיבת הקצב".
לפחות נקודת המוצא שלכם טובה יותר. השם לא מזיק.
"אני חושב שהוכח שאין תאוצה יותר במוזיקה, גם לא לשמות. חוץ מכוכב נולד אין באמת ריצה וגם מעטים משם יש להם ריצה למרחקים ארוכים. זה באמת מאבק, צריך לשחות ברפש, להיות הסוכן של עצמך כי ככה התעשייה עובדת וזה מתסכל. צריך להיות פוליטיקאי ואני עדיין מברר אם יש לי את זה".
אם היתה לך אופציה לבחור את מפיק החלומות שלך לאלבום, מי זה היה?
ג'יימס מרפי מ-LCD סאונדסיסטם, אני בדרך לסט שלו באוטובוס. אני אוהב טכנוקרטים וחולי שליטה. יכול להיות שזה קשור לאבא שלי".