לקח לי הרבה זמן להבין את זה, אבל לפעמים מוזיקה מוצלחת לא צריכה להכיל את החבילה המלאה. כלומר, לא הכל צריך להיות מבריק מוזיקלית, גאונית טקסטואלית ועמוס בחדשנות פורצת גבולות. לפעמים רק אחד או שניים מהשלושה מספיק, כי לא כל יצירה צריכה לחדד את החשיבה או לרגש במיוחד. אם אתם רוצים לרוקן את הראש ופשוט לרקוד עם ראש עמוס בכימיקלים, אתם לא צריכים הרבה יותר מ"Ready For The Weekend", האלבום החדש של קאלווין האריס, שנופל כמעט בכל פרמטר שהוא לא רחבת הריקודים או התכוננות ליציאה, אבל מככב בשני אלו כמעט יותר מכל אלבום אחר.
מה שהופך את האלבום הזה לכל כך קל לעיכול גם אצל אנשים שאוהבים מסר ויושבים כל היום על בלוגים של מוזיקה, הוא חוסר היומרה המוחלט של האריס. סוף סוף - אחרי הרבה להיטים, הצלחות מרשימות במצעדים, הפקות לקיילי מינו ורימיקסים לענקי פופ כמו כריסטינה אגילרה - האריס הבין את מקומו בתרבות הפופולרית. אם באלבום הבכורה שלו, "I Created Disco", הוא עוד ניסה להתחכם, להביא משהו חדש לשולחן ולהפתיע אותנו עם פופ כאילו-נסיוני שכבר שמענו בעבר, ב"Ready For The Weekend" אין שום דבר מעבר למוזיקה שמרימה את האווירה, עושה שמח ומשכיחה מהדאגות. "אני מוכן לסוף השבוע" צועק הפלסטיק מהמדף, כשהוא מבציר בכם להשתמש בו אך ורק בחמישי-שישי-שבת ולא בשום רגע אחר. תכלס, בכל נקודה אחרת בשבוע לא תבינו מי זה ההאריס הזה ומה הוא כל כך מבסוט מהחיים.
אל תפספס
האווירה ממשיכה גם בטקסטים באלבום, שנדמה שהאריס בכלל לא התכוון שנקשיב להם והכניס אותם סתם, כי אלבום עם שירה הוא מגניב וקליט יותר מאלבום אינסטרומנטלי. לא יכול להיות שהיפסטר אופנתי בן 25 יחשוב שמשפטים כמו "אלה הזמנים הטובים בחייך / אז תן חיוך והכל יהיה בסדר", "אם אני רואה אור מהבהב, האם זה אומר שאני מגיע הביתה?" או "הטעות הראשונה שלי הייתה להכניס אותך לחיי", באמת ייגעו למישהו בלב. אבל הם גם ממש לא צריכים. זו לא המטרה שלהם. האריס כיוון לרגליים.
ואלוהים, כמה שזה עובד. יש כאן דיסקו, אלקטרו, האוס והיפ-הופ שמתערבבים יחד ליצירת פופ אחת שלמה וכיפית, ולמרות אופן השירה הצ'יזי של האריס, הדביקות והטקסטים המגוחכים, כל שיר באלבום - למעט הקטע הסוגר האינסטרומנטלי והמקסים "5iliconeator" - יכול להשתלב בכל רחבה ואפילו יותר מזה - להרים את המסיבה.
"The Rain" פותח את האלבום עם סקסופון לא ממש קשור שאיכשהו גורם לשיר להיות הרבה יותר מיוחד מקטע רקיד וקליט אך סתמי; שיר הנושא אמנם מכיל פזמון נוראי ועאלק-מלא נשמה של הזמרת מרי פירס, אבל הוא כל כך נכון בכל מובן אחר, שאם לומדים לקבל את השירה של פירס בזלזול ממש אפשר להינות ממנו; "I'm Not Alone" הוא להיט באווירת ניינטיז שכמעט ולא צריך הצגה (והאמת גם קצת נמאס ממנו, אבל זה רק בגלל שחרשו עליו בכל חור); "You Used To Hold Me" יכול בקלות להיות ה"I'm Not Alone" הבא ו"Dance Wiv Me", עם דיזי רסקל וכרום (שגם כבר די מוכר) הוא לחלוטין אחד מהקטעים הטובים של השנה וזה שהוכיח סופית שההתמסחרות של רסקל היא הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לו או לנו. מה לעשות, לפעמים לא רוצים לחשוב. וקאלווין האריס עוזר לנו להיות טיפשים, לעשות שמח ולא להרגיש רע עם זה בכלל.
קאלווין האריס, "Ready For The Weekend"
(Sony Music)
