צלמי אשה

מקבץ אקראי מהחודש האחרון מלמד על שצף פסטיבלים ממוקדי קהל: איראנים, ניגרים, צרפתים, סרטי גל חדש, סרטים רוחניים, הם רק חלק מהמיעוטים / הקבוצות / הלאומים האזוטריים שזכו לפסטיבל משלהם. בהקשר הזה, פסטיבל הנשים ברחובות שנפתח הערב – כזה המייצג, בכל זאת, אוכלוסיית רוב של 51 אחוז – מצטייר כמיותר למדי. אבל ככל שמסתכלים לעומק הדברים מבינים שעיריית רחובות ומארגני ומארגנות הפסטיבל (בראשם עמותת "נשים בתמונה") מנסים לחתור תחת המועדון הסגור המיועד לגברים בלבד המתקיים בעולם הקולנוע. הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים מתקיים זו השנה השישית ומוקדש הפעם לא רק לעידוד הקול הנשי אלא לנושא כאוב ואקטואלי – בטח ובטח בשנת משבר – כסף ועבודה.

אילוצים כלכליים מניעים נשים לעיתים קרובות לעשות ויתורים כואבים ובעיקר לשעבד את חירותן לגברים שמצרים את צעדיהן, או להתפשר על הגשמה עצמית ועל מימוש כישוריהן ולעבוד ב"עבודות נשים" (שכוללות את רוב תחומי השירות והטיפול). במסגרת הפסטיבל יוקרנו מספר סרטים שמציגים עבודת נשים לא שגרתית, כמו "נהר קפוא" (קורטני האט), זוכה פסטיבל סאנדנס ומועמד לשני פרסי אוסקר, המתאר שתי אמהות חד הוריות בעיירה על גבול ארה"ב וקנדה שמבריחות פליטים; "נשים מצלמות" התיעודי מציג 50 צלמות שלא נרתעות לסכן עצמן באזורי סכסוך ועימות; "וונדי ולוסי" שובר הלב, בכיכובה של מישל וויליאמס, מציג אשה חסרת כל שנוסעת עם מכוניתה וכלבתה ומייחלת לעבודה עונתית בבית חרושת לשימורי דגים. הסרט לא זכה להפצה מקומית וזו הזדמנות מצוינת לראות אותו על מסך גדול ולהתמסר לתוגת האמריקנה שלא מזמנת אפשרויות רבות לבנותיה (ובניה, בני מעמדות סוציו-אקונומיים נמוכים) בעיירות שהחיים בהן נעים סביב סניף הוול-מארט המקומי.

תחושת הכליאות וחוסר האונים שמקורה בחוסר שליטה בגורל באה לידי ביטוי קיצוני בקו-פרודוקציה הצרפתית-שוויצרית-בלגית "בית", שביימה וכתבה אורסולה מאייר. הסרט מציג תרחיש סיוטי בו אידיליה משפחתית-כפרית הופכת למלכודת שמערערת את כל המשפחה לאחר שכביש מהיר נפתח מעבר לגדר הבית ששוכניו הופכים לבני ערובה, מאבדים את שלוותם ואת האיזון ששרר קודם בחייהם. השחקנית הצרפתייה המצוינת, איזבל הופר, יפה מתמיד ומשכנעת במיוחד בתפקיד אם המשפחה. גם שאר השחקנים נותנים הופעה נהדרת והצילום המחזק את המתח בין תחושת המרחב לתחושת המלכוד – הקולנועי והנפשי – עושים את הסרט למשל פואטי על משמעות המרחב והבית, לצד שאלות על אורבניות, מודרניות ונשיות.

במהלך שבעת ימי הפסטיבל יוקרנו למעלה מ-50 סרטים, מתוכם 25 סרטים של יוצרות ישראליות. לצד אירועים בעלי חשיבות מקומית כמו ערב מחווה לגילה אלמגור, חלוקת פרסים לסרטים ישראלים והקרנות של סרטים שנעשו על ידי יוצרות ישראליות (ביניהם "כלת הים" של קרן ידעיה ו"גוגל בייבי" של ציפי ברנד, זוכה פרס דוקאביב האחרון) יתארחו יוצרות בינלאומיות (ביניהן הבמאית האמריקאית דברה קמפמאייר, השחקנית הצרפתייה סברינה אואזני) ויתקיימו גם מספר מפגשים בנושא עיבודי ספרים קנוניים לקולנוע (וולף, ג'יין אוסטן והעיבוד של שנטל אקרמן ל"שבויה" מאת פרוסט).