"זו חוויה מתגמלת לאנשים שלחמו"

כשחברי "לוחמים לשלום" הקימו את התנועה בשנת 2005, הם חרטו על דגלם רק כלל אחד: התחייבות שלא לנהוג באלימות. הסרט התיעודי בדרך להגשמת היעד שלהם, "שלט החוצות מבית לחם", יוקרן בפסטיבל Spirit ביום שישי הקרוב (11.9) בסינמטק תל אביב.

"הסרט הוא יוזמה של ברוס בארט, פרסומאי אמריקאי שראה את הפעילות של הארגון והתרשם ממנה עמוקות", מספר ד"ר חיים וייס, לוחם לשעבר וחבר בעמותה. "את השלט לסרט הפיקו ילדים ישראלים ופלסטינים, ילדים של חברי הארגון. השילוב של המשפחות בפרויקט הוא שלב חשוב בפרויקט כי מה שאנחנו מנסים לעשות הוא להעמיק את הקשר המשפחתי, שהילדים יכירו את הילדים. שלא רק נדבר אחד עם השני".

"בהחלט, בעיקר במתן אישורים למעבר של הצד הפלסטיני לישראל. לפי כללי המנהל האזרחי, מעבר של משפחה שלמה מהשטחים לישראל הוא למעשה משימה בלתי אפשרית. יש גם דברים רבים שהמכס לא מאפשר להעביר ועוד כהנה וכהנה קשיים. לכן את רוב המפגשים ערכנו דווקא בצד הפלסטיני".

חברי התנועה לוקחים את התחייבות להעדר אלימות באופן רציני ביותר. התחייבות זו כוללת, בין היתר, סירוב לשרת בשטחים. "אני משנת 2001 מסרב לשרת בשטחים", מספר וייס. "אני אמנם כבר לא מזומן, אבל בשטחים אני לא אשרת. קו התיחום של אי הפעלת האלימות מאד ברור - לא ייתכן שאני אשב עם פלסטיני, אשמע את הסיפורים שלו ולמחרת אעצור אותו במחסום או אחפש לו בבגאז' של הרכב".

"זו חוויה לא פשוטה בשני הצדדים, כי מבחינתם אנחנו אנשים שהטילו עליהם מורא, עצרו אותם וכו'. ומצד שני מדובר באנשים שישבו בכלא על מעשים שלא קל לנו איתם – ירי, ניסיונות פיגוע וכו'. איך מתגברים על זה? אצל כל אחד זה תהליך אישי, אבל בעיני צריך קודם לשמוע את הסיפור ולנסות כמה שפחות לשפוט. זו חוויה קשה, אבל מאד מתגמלת בוודאי לאנשים שלחמו".

הסרט, העובר כמסע אבחנות של בארט סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך תנועת "לוחמים לשלום", זכה לשבחים רבים וזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל RealHeart הקנדי שנערך ב- 2009. וייס מספר כי התנועה ממשיכה לגדול והמפגשים הופכים אינטנסיביים יותר ויותר. כיום למשל, חברים בתנועה אנשים שלא שירתו כלוחמים בעבר. עם זאת, וייס מבקש להבהיר דבר אחד. "אנחנו לא מתערבים בפתרון הפוליטי", הוא אומר. "כל מה שיביא לפתרון הסכסוך בדרכים לא אלימות מקובל עלינו. אנחנו רק רוצים לשמוע את הסיפורים".