מעריצי הסרט "ספיינל טאפ" (שלגמרי במקרה בדיוק חוגג יומולדת עשרים וחמש עם מארז מהודר ועמוס אקסטרות) פשוט מוכרחים לשים את הידיים שלהם על "Anvil! The Story of Anvil" סרט תיעודי משובב לב שגיבוריו המשעשעים מתכבדים להיות גרסת העולם האמיתי של הלהקה הבדיונית ההיסטרית שמככבת ברוקיומנטרי המוקיומנטרי הקלאסי של רוב ריינר מ-1984.
למי שלא יודע, ואני מניח שבמקרה הנ"ל מדובר בכמעט כולכם, Anvil היא להקת רוק כבד קנדית שרכבה על אופנת ה"Hair Metal" ועשתה חיל בחצי הראשון של שנות השמונים, יחד עם להקות כמו "מוטלי קרו" ו"בון ג'ובי". באותם ימים, סטיב "ליפס" קודלו, הגיטריסט והסולן, נהג לנגן על הכלי שלו בעזרת ויברטור ענק. מקובל גם לומר שהאלבום "Metal on Metal", שהלהקה הוציאה ב-1982, השפיע מאוד על מטאליקה, סלייר ואנת'ראקס שלוש להקות שעלו שנה אחר כך וכבשו את העולם.
Anvil, לעומת זאת, לא ממש כבשה את העולם. למעשה, ההפך הוא הנכון. אחרי כמה חודשים בזרקורים, להבת ההצלחה החלה לדעוך ותוך זמן קצר שבו חברי הלהקה לאלמוניות הקנדית ול-day jobs שמהם באו.
אבל "ליפס", והמתופף שלו (שבאופן מדהים קיבל מהוריו את השם רוב ריינר - בדיוק כמו הבמאי של "ספיינל טאפ"!) סירבו להרים ידיים. כשהיו בני 14 נשבעו השניים שימשיכו לנגן, להוציא אלבומים ולהתחרע על במות עד ליום מותם. ובאופן מדהים, גם כיום, כשהם כבר באיזור גיל חמישים, הם עדיין עומדים במילה שלהם. וזאת למרות שאף אחד מעשרת האלבומים שהוציאו בשלושים ומשהו השנים האחרונות לא הצליח להשיב להם קמצוץ מהתהילה שנלקחה מהם באופן כה אכזרי.
סשה ג'רבאסי, שביים את הסרט (ושכתב לפני מספר שנים את התסריט לסרט הנוראי "טרמינל"), היה בנעוריו מעריץ גדול של הלהקה. בשנות השמונים הוא אפילו הצטרף לאחד מסיבובי ההופעות שלהם בתור איש צוות. כששמע שהם עדיין קיימים ושהם עדיין נאבקים כנגד כל הסיכויים החליט שהוא פשוט מוכרח להתלוות אליהם ולעשות על זה סרט. התוצאה מצחיקה, מרגשת ומדהימה. עד כדי כך שלעיתים קרובות קצת קשה להאמין שהסיפור הזה באמת אמיתי. עד כדי כך שאין אלא לקבוע שמדובר ברוקיומנטרי חיוני לא פחות מ"Dig!" ו"Some Kind of Monster".
קול שבי רציתי לשיר
תחילה מוזמנים הצופים להצטרף לסיבוב ההופעות המאוד לא זוהר של Anvil במזרח אירופה, כאשר בין השאר נאלצים חברי הלהקה להתמודד עם מחסור חמור בקהל, עם בעל מועדון שמסרב לשלם להם ועם מנג'רית הזויה שעובדת בהתנדבות ושלא ממש התברכה בכישורים הדרושים לתפקיד (ושלא ממש יודעת אנגלית). אחר כך מחליטים "ליפס" וריינר ללכת על כל הקופה ולהיכנס לאולפן עם המפיק איתו עבדו על אלבום המופת שלהם, "Metal on Metal". אולי הפעם ייצאו מהאולפן (בו המגברים באמת עולים עד 11!) עם שירים שיחזירו אותם לליגה הלאומית. אלא שכאן נכנעים החברים הטובים ללחץ העצום שבו הם נתונים. השניים מתחילים להתקוטט ביניהם, עצביו של "ליפס" מתרופפים, והפרויקט מאיים לקרוס. האם גיבורינו יזכו לסוף הטוב לו הם כה ראויים?
"ליפס" וריינר הם שני טיפוסים מאוד מיוחדים ומאוד חמודים (וגם מאוד יהודים). סירובם לוותר על החלום שלהם אמנם גורם לסביבה הקרובה והמיידית שלהם ללעוג להם ולראות בהם לוזרים, אבל באותה נשימה, פשוט בלתי אפשרי שלא להתרגש מהם ומהסיפור שלהם. אז נכון, המוזיקה שהם עושים היא לא משהו שהעולם לא יכול להסתדר בלעדיו. אבל ההתעקשות של Anvil להמשיך ולעשות אותה בכל זאת, היא לא פחות ממעוררת השראה.