היא עושה גם פילינג?

ההמלצה מגיעה באיחור, אבל אף פעם לא מאוחר מדי לשלג דאשתקד. תערוכתה של מיכל נאמן בגלריה ג'ולי מ' בתל אביב ננעלת ב-18 לדצמבר, וכדאי מאוד להספיק לראות אותה. בעברית שמה "שלג דאשתקד", ובאנגלית YESTER-RED. משחק מילים של כפילות, סתירה ופרדוקס, רבדים שמאפיינים גם את העבודות עצמן.

לפני שנתיים הציגה נאמן באותה גלריה תערוכה בשם "אדום וטיפה לבן". זוגות של ציורים אדומים, וציור לבן אחד. זוגות של ציורים שנראים כתאומים זהים, כשכפול גנטי. אותם בדים מוצגים בתערוכה גם היום. לכאורה אלו אותם ציורים, אבל כמו שאדם לעולם אינו אותו אדם שהיה לפני שנתיים, גם הציורים אינם אותם ציורים. אפילו אם הם דומים. הזמן משנה אותם, גם אם יד אדם לא נגעה בהם. מיכל נאמן החליטה להתערב בתהליך הבליה והמוות הטבעי של העבודות, ולהקצין אותו. הציורים עברו מטאמורפוזה אקטיבית - תהליך כפול של הזדקנות והתחדשות, מוות ולידה מחדש.

קפיצה קלה אחורה: בשנים האחרונות משתמשת נאמן במסקינג-טייפ לעבודותיה - סרטים דביקים מרשתים את הציורים ומעניקים להם את המבנה המיוחד להם. בשימוש המסורתי היה המסקינג-טייפ מוסר בסוף העבודה וחושף את הציור שמתחתיו. אצל נאמן המסקינג-טייפ נשאר. בתהליך עבודה ממושך הפכה נאמן את הרשת התוחמת מאמצעי עזר לדבר עצמו. כמו שטיחים אפגניים ארוגים, שכל חוט בהם חשוב כי הוא מרכיב את המכלול המרהיב, גם פסי הסרט הדביק הפכו מפיגום למבנה, מאמצעי למטרה. עם הזמן, הציור שמתחת לרשת מתכסה כמעט כליל. מדי פעם מבצבצים מתחת לסרטי הכיסוי אוזניים של ארנב, ראש של ברווז, זכר לגיבורי העבר. מה שנשאר הוא הטקסט: אירוני, פואטי, ואף פעם לא חד משמעי. בגלל פרקי הזמן שצריכים לעבור בין שכבת צבע אחת לאחרת, הפכו הסרטים המבודדים גם לציונים בזמן, ליומן. כל סרט מציין יום עבודה.

התערוכה ההיא הסתיימה, העבודות הוסרו מהקירות, חלק נמכרו, חלק נשארו בסטודיו. חלפו שנתיים. הציורים המשיכו לחיות את חייהם, ובשלב מסיום החליטה נאמן לקלף מהם את שכבת המסקינג-טייפ ולחשוף את הצבע המוסתר. מקומו של המסקינג-טייפ היה עד עכשיו בפח האשפה. אבל החלטה חכמה, אינסטינקט מקרי או רגע של חסד גרמו לה לקלף את השכבה בשלמותה. וכך הפך הציור מאחד לשניים. התאומים המשוכפלים הפכו לתאומים מפוצלים. העור הופרד מהגוף, הציורים הופשטו.

על קירות גלריה ג'ולי מ' תלויות היום שכבות המסקינג-טייפ כמו נשל של נחש, כמו עורות שקולפו; לצידם מונחים הציורים שהשילו את עורם, נשענים עם הפנים לקיר; ויחד הם מרכיבים תערוכה מרגשת, שהיא שכפול ושחזור של רגע שהיה, עם טוויסט שהופך אותו לרגע חדש.

קוראים לתערוכה "שלג דאשתקד", במין הומור עצמי שמרמז למידת האקטואליות שלה. ובאופן פרדוקסלי, כמו תמיד אצל נאמן, גם השלג דאשתקד הוא אקטואלי. מישהו שראה את התערוכה, את צמדי הציורים ה"תאומים" ואת הצבע האדום, היה בטוח שהיא נעשתה במיוחד אחרי ה-11 בספטמבר. אז מה אם העבודות נעשו ב-98' דווקא. התערוכה הזאת מוכיחה שמה שאקטואלי אינו תלוי דווקא בתאריך. יש דברים שהם תמיד אקטואליים.