את הצימעס, ביץ'

"יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים: כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום"
(פרק א' משנה ה)

גם אם אינך תמר גוז'נסקי, קשה להיוותר אדיש לאחר קריאת משנה כל כך קיצונית, אולם דעתי על יוסי בן חנן היא כי פחות משמדובר באדם שוביניסט, מדובר בתקופה שוביניסטית. רוצה לומר: אין צורך להשמיץ את יוסי בן יוחנן (יחסית לתקופה בה נשים לא יצאו מהבית, מדובר בהיגד מאוזן). צריך להשמיץ את מי שיכחיש כי הדברים אינם רלוונטיים.

שלמה שוק - ידיד, מתנחל, משורר ואיש חינוך - העניק פרשנות חמודה, אפולוגטית באופן מודע וקצת מתחכמת. "אל תרבה שיחה עם האשה", הוא אמר, זוהי אמירה בזכות השתיקה: אין שיחה ערה יותר מזו הנעשית בדממה. אין אהבה ברורה יותר מזו המתקיימת ללא חיזוק מילולי. אין חיזור מפתה יותר מזה המתרקם בעלטת מילים. בשקט בשקט. רוצה לאהוב, בחוריקו? תפסיק לפטפט את עלמתך לדעת. לדבר עמה אתה יודע, בטח, אך לשתוק איתה אתה מסוגל?

פרשנותו של שוק קשורה לכוונתו המקורית של הטקסט כמו שברגותי קשור באסתטיקה, אך בעיניי אין בכך כל פסול. לאדם המודרני מותר בהחלט להעריץ את חכמי ישראל, לעסוק בדבריהם בחדווה, ויחד עם זאת, בשעה בה ברור כי אמירתם איננה רלוונטית לרוח התקופה, לעגל פינות כיד המלך. היהדות תשתמר רק אם נהפוך אותה אלסטית. רק אם נעדכנה ונשכתבה לפי אמות מידה עדכניות. השמרנות היא דבר מבורך רק כאשר היא באה בעסקת חבילה עם הביקורת. זה אגב, בדיוק מה שלא מבינים בטאליבן.

ומה אתם חושבים, גולשי האהובים, על יוסי בן יוחנן איש ירושלים? שוביניסט דפוק? ירושלמי מתנשא? או שמא כביר ונישא שאת דבריו אנו איננו מבינים וקטונו מלפרשן? דברו עמי על זה, דברו ואל תבושו גם מלשלוח תגובה בלינק שנמצא בתחתית העמוד.


דמויות מהעולם היהודי

עד לטביה נסעתי, כמו חמור, שבועיים לקח לי להגיע לשם, ובסוף מה? אפילו תואר לא נתנו לי. לבן שבת נותנים ולי לא? אמרו לי: "לטביה זו שלוחה בישראל, זה שנסעת עד לשם זה עניין שלך". אמרתי להם: "אבל נסעתי להכיר בחורות. יש היום חברות נורא מתקדמות שמכירות לך כלות מלטביה. נסעתי, שילמתי, לא יכולים לתת לי גם תואר? אני פחות טוב מבן שבת?". "ד"ר", הם אמרו לי. "מה ד"ר?", שאלתי. "ד"ר בן שבת".