כמה זה יוצא בשברים עשרוניים?

הרבה דברים קרו עד שסוף-סוף יצא אלבום הבכורה המצופה של קושין, “Resist”. “Hide You", הסינגל הראשון של ההרכב, שיצא כבר ב2000-, היה מוצר הג'אנגל הראשון זה זמן רב שחדר בהתמדה עמוק לתוך המיינסטרים (המצעד הבריטי, רשימות השמעה ברדיו, דוכנים בשוק הכרמל ובתחנה המרכזית החדשה). קושין נהפכו לחביבי הרימיקסרים: סשה הצהיר על רימיקס האוס של ”(Slip & Slide) Suicide” כטרק הדגל שלקח איתו לוועידת הדאנס במיאמי, ו”Hide You" זכה לרימיקס האוס של המגה רימיקסרים התורנים ג'ון קרימר וסטפן קיי; “Catch” היה להמנון הקיץ של מערכת וואלה! תרבות; וימים אחרונים של שיתוף קבצים ברשת סייעו למציאת פיסות קושיניות נוספות שיצרו תיאבון . קושין, חיבור בין שני מפיקי ג'אנגל מהוקצעים - דיקודר וסאבטנס מהסצינה של בריסטול - לגברת ברוכת קול בשם שיאן אוונס, הצטיירו כהבטחה הגדולה של הפופ האלקטרוני.

אחרי ציפייה ארוכה הגיע " Resist", ולמרבה הצער התגלה שהמוצר הקושיני המלא הוא לא מה שכל כך חיכינו לו, כי הפופ האלקטרוני של קושין לא מצליח להחזיק דיסק שלם. הפתיחה מבטיחה עם אינטרו חמקמק, הג'אנגל של “Hide You” והאלגנטיות הפופית של “Catch”. עד טרק 10 רצוף האלבום עליות ומורדות: ”(Slip & Slide) Suicide” ו“Empty Skies" מגיעים אחרי שני קטעים לא מוצלחים שבהם הקול של אוונס, בשלל עיבודים, כבר נוטה לעצבן, ועבודת המפיקים היא אולי מהוקצעת אבל חסרת ניצוץ; “Hungry” המופלא נכנס אחרי עוד שני קטעים לא מוצלחים, שמחדדים את אותם מרכיבי העצבון והסתמיות הנ"ל. השישייה הסוגרת את האלבום היא כבר משהו שאפשר לוותר עליו, כולל גירסת ההאוס המקוממת של קרימר וקיי ל-Hide You

חמש פיסות מצוינות, ועוד עשר שנעות בין סביר, סתמי ומשהו לדלג עליו – תעשו אתם את החשבון.