בובה בארבי

מרוב שכולם מנסים להבין האם נינט "אותנטית" או שהכל בראש של ציניקנים נטולי רגש, מישהו שכח להקשיב קצת לזמרת שרק אזכיר שעוד לא בת 26. המעריצים של נינט לא מוכנים להאזין לזמרת שרצתה להיות יוצרת, שלא נעז לומר יוצרת אלטרנטיבית. הספקנים לא מעיפים מבט לפני שמראים להם טופס חתום מנוטריון שהיא אכן מכירה שירים של אדית פיאף, מספיק כדי לבצע קאבר ל"אינני מתחרטת על דבר". אבל אמש בהופעה שלה בבארבי, נינט באה לעבודה, במובן הכי רגיש ואנרגטי שבו אפשר לבצע עבודה כזאת שקוראים לה מוזיקה. עם הגיבוי של רוקפור, שרק אלוהים ואלי לולאי יודעים מי מעך להם את הדיסטורשנים שהם שחררו אתמול בעשר השנים האחרונות, נינט טייב השלימה סופית מהפך שכמעט כל חובב רוק ישראלי עבר – מתפיסת הרוק האוטיסטית של היהודים לתוך אלטרנטיב לייט סטייל ג'ף באקלי ומשם למחוזות חדשים לגמרי שעוד מחכים ליוצרת הצעירה, שרק צריכה להמשיך ולפתוח את הראש.

העיבודים החדשים ל"כשאתה כאן" (עם צ'לו שמסמפל במדויק את הנעימה של "רקוויאם לחלום") ו"היא יודעת" מתוך "יחפה", הם לא רק גט מהנישואין של הנשמה אל השטן עם אביב גפן ועופר מאירי, אלא חזרה בתשובה אמיתית של מי שמבינה שהיא צריכה משהו אחר. זה קל לקרקר סביב אמן שמעמיד צלמים בשלשות במקום, אבל עדיף להעריך את נינט על התעוזה והפרפורמנס מלא הכריזמה שהיא מספקת בהופעות, כזה שלא נותן אות חיים כשזה נוגע למיינסטרים הישראלי הנוכחי.

נינט 2009 אולי משחקת לפעמים בים-יבשה, בין המקורי למאולץ, ואולי חייבת להרחיב את הדינמיקה של הקול שלה - כלומר להבין ששאגה היא לא בהכרח הצעקה שהטקסט דורש - אבל אחרי שני סינגלים ומופע אחד, המאבק ב"נינט החדשה" מיותר כמו המאבק בפלייליסט של גלגלצ. זו היא, זה מי שהיא בחרה להיות. עכשיו תאהבו או תשנאו את זה.