דניאלה מיכאלי, המנהלת האמנותית של פסטיבל עכו 2008, לא תכננה שככה ייראה הסרט שמלווה את ההכנות לפסטיבל. בראשה, היא דמיינה חשיפה אמיתית של הפעילות האלטרנטיבית שמקיפה את האירוע הוותיק. אז, בערב יום כיפור, נהג תועה נכנס לשכונה דתית ומשם החלו המהומות שאיימו להרוס את המרקם העדין ביחסי יהודים-ערבים בעיר.
התוצאה היא "של מי הפסטיבל הזה?", בבימויו של אילן ג'רזינה ובהפקת נעמי שחורי, מנהלת מחלקת הקולנוע של בית ברל. הסרט ישודר בבכורה ב-3 באוקטובר בערוץ 8 של HOT ויציג את סיפור המהומות בעכו מזווית אחרת, ביניהן גם של מיכאלי.
"זה היה סיוט, מהרבה כיוונים", היא משחזרת את התחושות. "זה דבר שאתה טורח עליו כמעט שנה שלמה ומתפוגג באחת. זו סטירה גדולה בפנים, ליבי היה בעיקר נתון לאותם יוצרים וקבוצות שעבדו ועמלו לקראת הפסטיבל ונתנו הכל ובסוף חטפו".
יש עדיין כעס?
"קצת. אני חושבת שלא ספרו אותנו בהחלטות של העירייה, שהנחיתה עלינו את הביטול. זה לא שהסיפור הוא לא מורכב, אני יכולה לראות את האספקטים השונים ואני גם לא יוצאת אוטומטית ואומרת שזו הייתה רק פוליטיקה או שימוש ציני או הענשה קולקטיבית. על ההבנה הזו שלי אולי קצפם של השמאלנים הקיצונים לגביי. אני רק חושבת שלא היה קורה שום דבר אם לא היו ממהרים לפרק הכל, אלא מקיימים דיון שבהם אפשר היה לקבל החלטות אחרות. אולי זה היה מסוכן להביא 250,000 אנשים במצב כזה, אבל אפשר היה לקיים לפחות את הצגות התחרות במתחם סגור".
איך את מרגישה עם האופן שבו הפסטיבל מוצג בסרט?
"ראיתי את הסרט במתכונת לא סופית לחלוטין. אני בוודאי לא אובייקטיבית לגביו ופחדתי נורא שיהיה לי קשה לראות את עצמי, אבל אני מודה שזה לא היה קשה. זה היה מרגש ומשמעותי ואני מקווה שעבור הקהל הרחב, שפחות בקיא בנושא פסטיבל עכו הנושא כן יקבל משמעות".
כזכור, הפסטיבל התקיים בעיר במתכונת אחרת זמן קצר לאחר שוך הסערה. השנה, חוגג הפסטיבל 30 להיווסדו ומיכאלי, גם כצופה מהצד, שמחה שלפחות המסורת שרדה. "אני שמחה שלא ניתן גט כריתות לעכו", היא אומרת.
היית מעורבת בהכנת הפסטיבל השנה?
"לא ממש. אני חושבת שכמו שאני נפגשתי עם המנהל הקודם, היה טבעי שהיו משוחחים איתי. מצד שני, אלו אנשים שחיים שם ולגמרי לגיטימי שהמנהלים האמנותיים והכלליים מתחלפים".
את חושבת על זה כאילו קרה משהו במשמרת שלך?
"תראה, ניהלתי לפני כן את פסטיבל הצגות הילדים. בשנה הראשונה שלו היה פיגוע בתל אביב, בשנה השניה הפסטיבל התבטל באמצע בגלל הפיגוע במסעדת מצה ולאחר מכן בגלל סכנת מלחמה. הדבר היחידי שאני יכולה לתהות עליו הוא אם היה אירוע של הקפות בשמחת תורה היו מבטלים? לא בטוח בכלל. אני יודעת שהפסטיבל מאד חשוב לראש העירייה, אבל מה אני אגיד? זה היה סיוט".
לא רק לך, אני מניח.
"זה מה שהכי כואב לי. יותר מכל, כואב לי על האדם שנהג והגיע לבקש סליחה בכנסת ופשוט הועף משם. אם שם התנהגו אליו ככה, כנראה שמעוניינים להדגיש כאן את הקרע. אני רואה את האמנות כמגשרת, אבל אם בכנסת מתייחסים אליו ככה כנראה שחבל על הזמן".