מזל תאומים

פתאום, כשמביטים לאחור (ולא רואים במראה את מגדלי התאומים, שנמחקו מהפתיחה של הסופרנוס אחרי האירוע) מבינים עד כמה השפיעו אירועי ה-11 בספטמבר על הסדרה: אובססיית הטרוריזם ופצצות האטום של איי.ג'יי, שגולש בגרסאות האמריקאיות של תיק דבקה ואז מבקש לפתע להתגייס לצבא; טוני מתלונן למלפי על דיכאון בגלל ה-"9/11 הזה"; הסוכן המיוחד האריס, שנדבק במחלת מעיים באפגניסטן, מדליף לטוני פרטים על על המלחמה שהכריז עליו פיל לאוטרדו בתמורה למידע מקושקש שראש המאפיה מעביר לו על בחורים חשודים ממוצא ערבי שמסתובבים במועדון שלו; ויטו האומלל, שמספר לילדיו שהיה במשימה כסוכן מיוחד באפגניסטן, כשבעצם הסתתר כיוון שהתברר שהוא הומו וג'ורג'י, העובד האומלל של הבאדה בינג, שכל חטאו היה שסירב להתעניין בדבריו של טוני על חששו מכניסת מכולה גרעינית לחופי ניו ג'רזי ובתגובה חוטף מהבוס מכות נמרצות בטלפון. כמו תמיד, דייויד צ'ייס לא מסוגל להיות לרגע סנטימנטלי או להזיל דמעה. הוא לא האמין בטבע האדם ובאמריקה לפני נפילת המגדלים, ולא היתה לו כל כוונה להאמין בהם אחרי היום הנורא ההוא ב-2001.

הגאווה הניו יורקית של הביסטי בויז על עטיפת "To The 5 Boroughs" השאירה את מגדלי התאומים בתמונה. זה לא ששלישיית ההיפ הופ שחלמה, נשמה, שאפה ועישנה את התפוח הגדול נמצאת באיזשהו טריפ שבו ה-11 בספטמבר לא קרה, אלא שהבניינים האלו הם חלק כל כך גדול מהלהקה, שגם המחיקה הפיזית שלהם לא מעלימה אותם. במכתב הפתוח שלהם לחמשת הרובעים הביסטי בויז מגדירים את ההווי הזה: "ניו יורק, You Make It Happen", עם המגדלים או בלעדיהם.

אוסקר, גיבור הספר, איבד את אבא שלו באסון ה- 11 בספטמבר. מאז, הוא מנסה לחפש את המשמעות אחר מפתח שהיה שייך לאביו, כשהוא בעצם מחפש את האנושיות האמריקאית ואת החמלה שהפכה לענן אבק מעל גראונד זירו. הוא עושה זאת לא פעם באופן שיכול להביא את אוסמה בן לאדן לארגן פיגוע כזה שוב, אבל גם הוא היה מתפרק מדמעות אילו היה יודע איזו פסגה של ספרות הוא הצליח להתניע עם רוע הלב של הטרגדיה.

"השעה ה-25", סרטו של ספייק לי המבוסס על ספרו של דיוויד בניוף, הוא לא סרט על ניו יורק של אחרי אסון התאומים, אבל לי, שלא יכול להסתיר את האהבה המורכבת שלו לעיר הולדתו, היה מהבמאים הראשונים שחזרו לצלם בעיר מוכת הטראומה. לי בחר להתחיל את הסצנה הראשונה בסרט על רקע זרקורי ההנצחה של המגדלים. בלי לומר מילה.

בסצנה קצרה שבאה בהמשך ג'ייקוב ופרנק (פיליפ סימור הופמן וברי פפר) מדברים בדירתם על כניסתו הצפויה של מונטי (אדוארד נורטון) לכלא. שניהם מביטים מהחלון אל עבודות הפינוי בגראונד זירו. בלי לומר מילה.

שבוע אחרי שיצא לאקרנים "השעה ה-25", בדצמבר 2001, שחרר סקורסזה את סרטו המצופה, "כנופיות ניו יורק". ההיסטוריה של העיר שהוקמה על הריסותיה ועל בניה המדממים לא יכלה לבקש קונטקסט חזק יותר לעצמה. בסיום הסרט, סקורסזה בונה את קו הרקיע של ניו יורק לאורך ההיסטוריה. התאומים נותרים עומדים רגע לפני שהמסך מחשיך. חלק אחד בהיסטוריה של ניו יורק נגמר וחלק שני התחיל עם בוקר, עם קו רקיע חדש.

ביקור המשפחה בגראונד זירו:

כריס: "למה אנחנו בניו יורק? חשבתי שהולכים לגרנד קניון"
לואיס: "פשוט חשבתי שכדאי לעצור ולעשות כבוד"
פיטר: "אז זה המקום שבו האיש הראשון קיבל איידס"
בריאן: "פיטר, זהו האתר של מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר".
פיטר: "אה, אז סדאם חוסיין עשה את זה?"
בריאן: "לא".
פיטר: "הצבא העיראקי?"
בריאן: "לא".
פיטר: "כמה אנשים מעיראק?"
בריאן: "לא."
פיטר: "האשה הזאת שביקרה בעיראק פעם אחת?"
בריאן: "לא, פיטר, לעיראק לא היה קשר לזה. זו היתה חבורה של אנשים מערב הסעודית, מלבנון וממצרים, שמומנו על ידי בחור מערב הסעודית שחי באפגניסטן ומקבל מקלט מהפקיסטנים".
פיטר: "אז אתה אומר שאנחנו צריכים לפלוש לאיראן?"

כשהמטוס פירק את המגדל הראשון הוא גם נכנס לתוך הלב האמריקאי הגדול ביותר בתרבות המודרנית וגרם לו לרעוד. למעשה הלב של ספרינגסטין רעד כל כך חזק, עד שהוא היה חייב לכנס את ה-E Street Band לראשונה מזה 18 שנים ולהדהים את העולם עם אוסף שירים כמו "Lonesome Day", "Empty Sky", "Nothing Man" ו"Your'e Missing" שהצליחו לחבר בין האבל הפרטי לתחושת הריקנות הלאומית שהביא איתו האירוע שהגדיר את העשור.

מחבר "אורות בוהקים, עיר גדולה" חוזר שוב לסיפורי ניו יורק היאפית, העשירה המסואבת, שחוטפת את סטירת חייה. מכאן, מקנירני בוחן את אפקט ה–11 בספטמבר על אותה שכבה מסוימת, דרך סיפור שנרקם בין גבר נשוי לאישה נשואה, שנפגשים בחיפושים אחרי הנעדרים באסון. מקנירני סיפר פעם על שיחה שלו עם הסופר נורמן מיילר, שטען כי אין מספיק פרספקטיבה בכדי לכתוב על אירוע כמו ה-11 בספטמבר. מקנירני ענה לו שהוא לא יכול לחכות והסיפור צריך לצאת והוא צדק.

משום מה, במשך שמונה עונות לא הגיעו הסימפסונס לניו יורק סיטי, עד שמאט גריינינג החליט לסגור חשבון עם התפוח הגדול, וב-21 בספטמבר 1997 עלה לאוויר הפרק "העיר ניו יורק נגד הומר סימפסון", שהפך להיות אחד הטובים ששודרו אי פעם. חלק נכבד בפרק מוקדש למגדלי התאומים, אליהם עולה הומר לרוקן את שלפוחיתו, רק כדי לראות את הפקח דופק עוד דו"ח לרכב שלו, שעומד באמצע מרכז הסחר העולמי. לאחר אסון התאומים הורד הפרק מהמסכים, עד שחזר (די במפתיע וללא הודעה מוקדמת, יש לומר) ב-2004. זה אולי לא נשמע מפתיע לאור הנסיבות והרגישות, אבל צריך לזכור שעדיין מדובר בסימפסונס. אם חיפשתם עוד משמעות ל-11 בספטמבר, הרי שמצאתם אותה בכך שהיום הזה ניצח אפילו את בית המטבחיים הגדול ביותר לפרות קדושות. לפחות לכמה שנים.