כמה גדול ההישג של מעוז?

לא מעט פרשנים ואנשי קולנוע נרגשים להכריז שעצם הזכייה של שמוליק מעוז עם "לבנון" באחד משלושת פסטיבלי הקולנוע הגדולים של אירופה (יחד עם פסטיבל קאן ופסטיבל ברלין), גוברת על ההצלחה העולמית של "ואלס עם באשיר" (שמחוץ להפסד על חודו של קול באוסקר ובקאן, הכניס למעלה משני מיליון דולר בארצות הברית בלבד) וגם על הצלחה של סרט כמו "בופור" (מועמדות לאוסקר + דב הכסף בברלין). "זהו ההישג הגדול ביותר של הקולנוע הישראלי", אמר שמוליק מעוז לוואלה! תרבות אמש, דקות ספורות לאחר הזכייה בפרס "אריה הזהב" בונציה. בוקר אחרי ההישג הגדול והמכובד, האם אכן דרך מעוז במקומות שאף במאי ישראלי לפניו לא דרך?

"אני חושב שזה רק אחד ההישגים הכי גדולים של הקולנוע הישראלי", אומר הבוקר הבמאי הוותיק מנחם גולן. "לפי סדר החשיבות הבינלאומית, האוסקר הוא מקום ראשון, אפילו שמדובר רק במועמדות. אחריו יש את פסטיבל קאן ופסטיבל ונציה הוא מקום שלישי יחד עם ברלין. למרות זאת מדובר באמת בהישג עצום. יש חשיבות מאד גדולה בזכייה בפסטיבל ליד ענקי הבמאים לסרט ישראלי קטן עם במאי יחסית מתחיל. זה לא קורה כל יום וזה באמת גדול מהחיים".

גולן: "חס וחלילה, לא צריך להרגיע, זה הישג ענקי. עכשיו הסרט יימכר בכל מדינות העולם וזה עוד המשך להתפתחות האחרונה והמצוינת של הקולנוע הישראלי".

"לא בטוח שחייבים לעשות היררכיה", אומר במאי "בופור", יוסף סידר. "זה הישג אדיר אין מה לומר, זה יוצר חשיפה משמעותית מאד לסרט. כל מי שקולנוע עולמי מעניין אותו יראה את הסרט וכל כך קשה לחדור לתוך הרדאר של הקהל בעולם, מבין אלפי הסרטים שיוצאים בשנה נתונה. עם היררכיה או בלי היררכיה של פרסים, אין משהו שהוא יותר חשוב ליוצר קולנוע של החשיפה ששמה אותך בשורה הראשונה של אלפי הסרטים שמופקים בשנה נתונה".

סידר: "אפשר לקחת כל מה שבמאי אומר ביממה הזו עם מעט מלח כי בטוח שהוא מבולבל ומתרגש".

סידר: "שיחווה את זה, כי זה מדהים, אבל אני חושב שהניסיון של אחד הוא הניסיון של אחר. הסרט הזה ספציפית היה בקשיים גדולים, בלי כסף, עם מפיקים שבאו והלכו. בסוף הם הגיעו לפסגת השאיפות ואין מתוק מזה. לכן המסע של שמוליק מעוז כבמאי נגמר עם הפי אנד מהאגדות".

"אני חושב שהקולנוע הישראלי משיג הישגים כל הזמן בשנים האחרונות וגם 20 ו-30 שנים אחורה", אומר הבמאי ערן ריקליס, שסרטו "גמר גביע" היה הסרט האחרון שייצג את ישראל בונציה לפני 17 שנים. "זו תעשייה צעירה יחסית שהולכת ובונה את עצמה והישגים זה עניין אינדיבידואלי של מסע הצלב שהבמאי והמפיקים עוברים. מהצד שני יש את האפקט המצטבר ולכן כל סרט שעשה את שלו בכל שנה נתונה, בין אם היה באוסקר או בפסטיבלים. אריה הזהב בונציה זה מדהים במיוחד וכיף שסיפור מהסוג הזה והנושא הזה מצליח להתגבר על הנטייה של אנשים לומר 'לא אוהבים אותנו שם'.

ריקליס: "אני חושב שההיררכיה הברנז'אית עדיין אומרת שהמשולש הקדוש הוא של ברלין, קאן וונציה כשקאן תמיד בראש ונורא תלוי מי משתתף בתחרות בכל שנה. האוסקר וגלובוס הזהב זה עולם אחר, עולם שאנחנו פחות מחוברים אליו בגלל השיוך ל"סרט הזר", שהופך אותך ואת כל הסרטים בקטגוריה לאאוטסיידר. צריך לזכור שזו לא ליגת האלופות, זו אמנות ומהבחינה הזו אני חושב ששמוליק עשה סרט מצוין שלא בכדי זוכה להערכה הזו. גם הסרט ילך הלאה וגם הוא ילך הלאה".

"אני מסרב לשתף פעולה עם השאלה הזו", צוחק ריקליס. "הישג אדיר נקודה, כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר. גם בראייה של הקולנוע, זה עוד הישג אדיר לקולנוע הישראלי, בטח בקונטקסט של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות, בוודאי ביחס לגודל המדינה והסרטים שיוצאים בה".

שנה אחרי ההצלחה העצומה של "ואלס עם באשיר" ושנתיים אחרי "בופור", "לבנון" הוא הסרט השלישי בגל שעוסק בתוצאות הכיבוש הישראלי במדינה שזוכה להכרה עולמית נרחבת. אלא שבניגוד ל"ואלס עם באשיר", שהיה הסרט הבולט ביותר בשנה שעברה כמעט ללא מתחרים, "לבנון" ייתקל השנה במירוץ אכזרי בהרבה לאוסקר, מול "עג'מי" של סכנדר קובטי וירון שני ו"סיפור גדול" של ארז תדמור ושרון מימון. מוש דנון, מפיק "עג'מי", גילה כשהשתתף בפורום בבלוג "סינמסקופ" של יאיר רווה כי "עג'מי" התקבל לפסטיבל ונציה אך ויתר בכדי להשתתף בפסטיבל קאן למען החשיפה – טענה ששוב מעלה את שאלת ההישג הגדול מכולם. הרי גם "ואלס עם באשיר" היה מרחק קצר מאד הן מהאוסקר והן מזכייה בקאן, אך האם הזכייה עצמה היא העיקר?

דעתו של ארי פולמן בנושא טרם הושגה עד פרסום שורות אלו. לעומת זאת, גורם שהיה מעורב בדרכו הארוכה של "ואלס עם באשיר" אמר לוואלה! תרבות היום כי "אף אחד לא ייצא נגד האמירה של שמוליק ונגד 'לבנון'. אפילו אם זה היה סרט של עמוס גיתאי היו מפרגנים לו. הקולנוע הישראלי מציג רצף של הצלחות שהזכייה של לבנון היא הצלחה אחת על הרצף הזה וגם ארי פולמן אמר את זה הלוך ושוב, במלוא הענווה – 'אני לא חושב שהייתי יכול לזכות אם לא ההתפתחות המתמדת הזו'. יש כמה שנים של התפתחות והעמקה מבחינה טכנית ואמנותית והסרט הזה הוא עוד פסגה ברצף של פסגות וצריך לראות את כל הרצף".