אודי דוידי - "אם אין אני"

(צילום: רמי זרנגר)

כשישאלו אתכם איזה אמן ישראלי מכר תוך ארבעה אלבומים כמעט 70,000 עותקים, לא בטוח ש"אודי דוידי" תהיה התשובה שלכם, אלא אם אתם חובשים כיפה או חצאית. אבל בשקט בשקט, עם עבודת שטח מרשימה ומוזיקה מערבית לחלוטין, אודי דוידי (34) הוא השם החם של תעשיית הפופ שמגיעה מהמגזר הדתי, אבל לו יש כבר מזמן תוכניות אחרות: אלבומו הרביעי, "רוחות טובות", יוצא בימים אלו מגבולות הנישה הדתית ישר לתוך הפלייליסט של גלגלצ, שם כבר נחת השיר "אם אין אני".

"זה כמו גדילה", הוא מסביר בראיון לוואלה! תרבות את התהליך. "בדיסק הראשון חשבתי שזה לא יגיע בכלל לקהל מרוב שהוא אישי ופתאום אני מרגיש שאני עובד הפוך, עובד עם הקהל. אני הרי לא חולה במה מצד שני על הבמה אני כמו חולה – משתולל וקופץ, משהו שאני לא יכול להבין. אז ככל שזה גדל, כך גם הדברים התפתחו".

"אני לא עובד עם הגדרת מטרות, גם באישיות שלי. אני עובד תוך כדי תנועה. באופי שלי אני כל הזמן משפר עמדות ומנסה ללכת וללמוד תוך כדי, במובן הזה אני יכול לפתוח מיקסים 10 פעמים וזה לא מפחיד אותי. מצד שני השיפור תוך כדי תנועה גורם לי להרגיש לפעמים לא טוב, כאילו אני נגרר. לכן יכול להיות שעד היום פחדתי במקום מסוים, כי אני מגיע מעולם שלא נחשף יותר מדי החוצה. האמנים הדתיים שנכנסו לגלגלצ למשל, לא היו חדשים אלא אמנים מתחדשים, משוק מסויים. היינו קצת בהלם שהודיעו לנו שאנחנו שם".

"באולפן שאני עובד לא עושים מוזיקה דתית וכשהיה טענות מצד הדוסי של המפה על כך שאנחנו לא במרכז, אמרנו שמוזיקה טובה נכנסת ומוזיקה פחות מוצלחת לא נכנסת – זה עניין מקצועי לגמרי. עכשיו יש פתיחות, משהו זז במדינה, לאו דווקא במוזיקה".

"כנראה ש- 60 שנים של התערות, עושים צבא ביחד וחווים דברים ביחד מטשטשים זהויות מסוימות ורואים את זה גם בפוליטיקה".

"יש לנו בדיסק האחרון שלושה שירי שבת במקצבים יותר חיים - אחד במקצב מזרחי, אחד במקצב אירי ואחד סתם יותר שקט, אבל שאל אותי מישהו למה לקחתי לכיוונים האלו וחשבתי שכשאתה חי בתוך זה אתה מתרגש בצורה אחרת. אותי זה לא מרגש לשיר בקטע מלנכולי, אלא עם גיטרות חשמליות ובאסים צועקים. אם אני אעלה לשמיים וכל הצדיקים יפרקו אותי במכות כי הם כיוונו שבמקום גיטרה יהיה כינור, אז כנראה שטעיתי".

"תראה, רוב ההופעה אני עוצם עיניים. אם מישהו יחקור את זה אולי הוא יגלה טראומה בגלגול הקודם שלי, אבל אני לא רואה מי מגיע. אם יגידו לי שהיה קהל חדש, זה ממש כיף. גם היום יש כבר זליגה, 20 אחוזים שהם לא קהל שהייתי מצפה שיגיע להופעות שלי".

"שמע, אני נשוי פלוס שש, אני לא מאמין שיצעקו לי דברים כאלו".

אני חולם לשבת עם כוס תה וטרייניג בסלון בשמונה וחצי בערב, פשוט להתפנן וזה לא מגיע. בתור מוזיקאי התחושה היא שאף אחד לא נותן לך אישור לזה, תמיד מצפים שתכתוב, תשב מול הפסנתר, תייצר להיט ואין נחת. אז החלום הוא להיות מוזיקאי ולהיות בנחת".

"כן, אני עובד על זה".