טרנטינו בישראל: "הגעתי כי אכפת לי"

(צילום: נעם כהן, עריכת וידאו: לירז לבנה)

הבמאי קוונטין טרנטינו קיים היום (ג') מסיבת עיתונאים במלון דן בתל אביב לכבוד ביקורו בישראל, וההקרנה החגיגית לסרטו החדש "ממזרים חסרי כבוד". לטרנטינו התלוו כריסטוף וולץ, זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן על תפקידו כקולונל הנס לנדה בסרט, והמפיק לורנס בנדר. הסרט מספר סיפור דמיוני שמתרחש על רקע מלחמת העולם השניה - חבורת חיילים יהודים-אמריקאים יוצאים לנקום את הרג אחיהם בציד חיילי הצבא הנאצי.

"רציתי להגיע לישראל כדי להראות לאנשים שאכפת לי. כשאתה שם, הם רואים שאכפת לך, אבל גם אם הסרט לא היה 'ממזרים חסרי כבוד' הייתי מגיע", סיפר קוונטין בפתיחת מסיבת העיתונאים. "אני מאד סקרן לראות קהל ישראלי מגיב לסרט הזה".

מפיק הסרט לורנס בנדר סיפר שהיה היהודי הראשון שקרא את התסריט. "אמרתי לקוונטין שכיהודי, מדובר בחלום רטוב. הייתי מאד גאה בו על שכתב את מה שלדעתי הוא אחד התסריטים הטובים ביותר שלו. הייתי שמח מאד עבורי ועבור המשפחה שלי".

"חשוב שיש חיילים יהודים שנלחמים באומץ ומשנים את סוף המלחמה", המשיך טרנטינו. "אני כן חושב שיש אספקט מעניין כאן. אני מערב מערבוני ספגטי עם נושא מלחמת העולם השנייה ומערב כאן גם נושא אינדיאני. זה לא מובן מאליו, שהממזרים משתמשים בהתנגדות מסוג האפאצ'י בסרט על מלחמת העולם השנייה, כלומר שני סיפורים על רצח עם".

טרנטינו היה ללא ספק במרכז העניינים, אך גם וולץ נשאל מספר שאלות, בעיקר על תפקידו כנאצי. "אני לא יודע איך לתרגם את המונח נאצי לתפקיד, לסוג של משהו כללי, לכן אני לא חושב שאני משחק נאצי".

"אין טאבו שאני יכול לחשוב עליו עכשיו", אמר טרנטינו על הנושא הטעון של הסרט. "טאבו נועד שישברו אותו. אחד הדברים בקולנוע הוא שאני חושב שכמה מהשאלות שאנשים העלו עד היום הם לא שאלות כנות, הם רוצים לשמוע יותר תשובות שלי מאשר לדעת מה השאלות. מה שמאפיין סרטים על מלחמת העולם השנייה עד היום זה שתמיד התמקדו בנושא ההפיכה לקורבן במלחמת העולם השנייה, זה הסיפור ששולט בסרטים החל משנות השמונים. אלו סרטים מאד טובים, אבל עד אז לא היה שום דבר רע בסרטי הרפתקאות".

"אנחנו יודעים שהיטלר אהב ילדים", הוסיף וולץ, " והוא היה אכן אורח נפלא בארוחות ערב. הדברים האלו לא סותרים את היותו נבל, אלא רק הופכים את זה למעניין את זה יותר". כשנשאל שוב על דמותו, השיב וולץ: "אני חושב שכדאי שתצאו מהדעות הקדומות שלכם ותראו את הסרט כמו שהוא. הוא נרטיב".

טרנטינו המשיך: "אני לא יכול לשפוט את הדמויות שלי, כי הן אני. הדמויות הן תלת מימדיות ורבות פנים. אני אוהב את כל הדמויות שלי, אני לא רואה באף אחד מהן כ'נבל', כי כולן יצירה שלי. ליוצרים אין המותרות בלסמן דמות אחת כנבל. אני חייב להבין אותן ולאהוב אותן".

כשנשאל טרנטינו על מוסר ההשכל של הסרט, ענה כי הוא אינו מאמין בכך. "הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שאנשים הם אנשים. אני כן אוהב לסבך את הסיטואציה כדי שיהיה קשה למצוא את מוסר ההשכל, אני לא אוהב שחור או לבן". מיד לאחר מכן נשאל איך הוא מתייחס לאופן בו פעלו היהודים בשואה. טרנטינו נראה מופתע וענה: "איך לעזאזל אפשר לענות בכלל על שאלה כזו?"

גם כשנשאל כיצד היה נוהג כבמאי בגרמניה הנאצית, ענה טרנטינו: "הייתי כנראה עושה כל מה שפאקינג היו אומרים לי לעשות. כבמאי בגרמניה הנאצית היית חייב להמשיך לעשות את מה שעשית לפני המלחמה, אחרת היית כמו חייל שזורק נשק בשדה הקרב. היה במאי גרמני אחד שידע את זה, והמשיך לעשות סרטים, אבל עיכב אותם בכוונה".

טרנטינו אמר כי יצר בכוונה את סצנת הפתיחה בסרט, ככזו שתציג את הפיכת היהודים לקורבן בשואה, אולם לאחר מכן רצה להראות את הצד השני של היהדות - זו של ארצות הברית. "להם היתה אופציה", אמר טרנטינו על היהודים באמריקה. "הם היו חלק מאומה חזקה. בראד פיט אומר את זה בסרט - 'להם יש את המותרות להיות חיילים'".

לסיום, ענה טרנטינו על השאלה איך הוא מתמודד עם הביקורת שאנשים מותחים על סרטיו, בעיקר על האחרון, עוד בטרם ראו אותם. "אני פשוט לא מסכים איתם", הוא אמר. "אני לא חושב שאני מסביר את הסרטים שלי, אני פשוט מבהיר. אמנות לא צריכה להסביר את עצמה".

הערב יצעד טרנטינו על השטיח האדום בהקרנת הבכורה החגיגית של הסרט בקולנוע גלובוס מקס עזריאלי. טרנטינו ימשיך את ביקורו בישראל עד יום חמישי ולאחר מכן יעזוב. הסרט יעלה לאקרנים בישראל לקהל הרחב ביום חמישי הקרוב, 17 בספטמבר.