אינדי אמין

ראש השנה מסמל התחלות חדשות, ולכן תקבלו היום מדור שהוא כולו סינגלים ראשונים: של להקות ישנות שהיו ונעלמו, וגם של להקות ותיקות שעדיין איתנו. ושל בילי בראג. צריך לקחת בחשבון שלמצוא קליפים לסינגלים ראשונים של להקות אינדי זה עניין די מסובך, כי פעם, לפני שהפקת קליפ הייתה עניין של מה בכך, להקות לא היו מוציאות קליפ עד שהן לא חתמו בלייבל גדול יחסית או לכל הפחות עשו קצת כסף מהופעות. עוד בעיה היא שהרבה פעמים מציע האינטרנט גרסאות שונות באתרים שונים לגבי מה באמת היה ה-7 אינץ' הראשון של להקה (ולפעמים אתרי דיסקוגרפיות מוצאים סינגלים מוקדמים יותר ממה שהאתרים הרשמיים של הלהקות עצמן מציינים), אז בואו לא נהיה קטנוניים בעניין הזה. מה שבטוח זה שתפסנו את האמנים בחיתוליהם, כשהם מלאיי רעב והבטחה, כמו שאנחנו אוהבים אותם.

בשבוע הבא תקבלו את חלק ב' של המדור לחג, עם 10 אלבומי בכורה. מה שאומר שבסך הכל תקבלו עשרים התחלות חדשות מוצלחות לשנה חדשה מוצלחת.

הווארד דיבוטו פרש מלהקת הפאנק המנצ'סטרית הבאזקוקס כי נמאס לו מפאנק. החזון שלו היה ארטי בהרבה, כפי שמוכיח הסינגל הראשון של הלהקה החדשה שלו, מגזין, מ-78'. נסו לא להיבהל מהשיער והמייקאפ של דיבוטו בהופעה הטלוויזיונית הזאת, בה הוא דומה בצורה קצת מלחיצה לבריאן אינו הצעיר.

קבלו נא את סינגל הבכורה של להקת הגיקס האולטימטיבית, They Might be Giants. השיר יצא לראשונה בסוף 86' באלבום הבכורה של הלהקה וכעבור שנה שוב בתור סינגל. "Don't Let's Start" אמנם לא נכנס למצעדים בזמנו, אבל מאז TMBG גדלו, סיפחו אליהם את רבבות החנונים של ארצות הברית, זכו בשני פרסי גראמי ועשו יותר כסף ממה שהיו עושים בהייטק.

על אף שלעולם לא נגלה על מה השיר הזה מדבר ומה פשר התחביר המשונה שלו, "Don't Let's Start" הוא אחד השירים השמחים והחמודים ביותר בעולם, וכך גם הקליפ שלו.

בהיסטוריה של הרוק מאדהאני די נשכחו לטובת נירוונה, סאונדגרדן ופרל ג'ם, אבל האמת היא שהם עשו גראנג' לפני כולם, בייחוד אם מחשיבים את ההרכב הראשון של מארק ארם וסטיב טרנר, גרין ריבר, שעירבב גראז' והארדקור עם מטאל כבר ב-84'.

עכשיו מאדהאני בדרך לארץ (הם יופיעו בבארבי בת"א ב-26.10 בפסטיבל תל אביב למוזיקה), וזאת הזדמנות מעולה להיזכר בסינגל הראשון שלהם, “Touch me I’m Sick”. השיר, שיצא לראשונה כתקליטון 7 אינץ' בלייבל סאב-פופ בקיץ 88', הופק ע"י גדול מפיקי הגראנג' של סיאטל, ג'ק אנדינו, והפך ללהיט הכי גדול של מאדהאני.

הקליפ הזה לא היה קיים כשהשיר יצא, אלא פורסם בשנה שעברה, לכבוד ההוצאה המחודשת של האי.פי הראשון שלהם, “Superfuzz Bigmuff”. במקור האי.פי בכלל לא הכיל את “Touch me I’m Sick”, אבל כשהוא יצא מחדש בשנת 90', כסוג של אוסף, הוא כבר היה בפנים. אגב, אם עוד לא השגתם את ההוצאה המחודשת שיצאה בשנה שעברה, זה הזמן. חייבים לעשות שיעורי בית לפני ההופעה.

תנועת ה- Riot Grrrlנולדה בתחילת שנות ה-90' באמריקה. תת התרבות החדשה הזאת קמה כאנטיתזה להגמוניה הגברית ששלטה בפאנק ובכל תת תרבות נוער אחרת בהיסטוריה. ריוט גרררל זה בעצם פאנק פמיניסטי, שדוגל באקטיביזם פוליטי (בעיקר בנושאים שקשורים למגדר) ובשחרור אישי. הרטוריקה של הריוט גרררלס, כטבען של תנועות מהפכניות, הייתה רדיקלית ומיליטנטית והמוסיקה שלהן - פאנק ונויז בעיקר - גם היא ניסיון למנוע קרוסאובר לתוך המיינסטרים.

אך הטקטיקה של קתלין האנה – יוצאת להקת הריוט גרררל האוריגינלית ביקיני קיל – השתנתה עם השנים וב~98' היא הקימה את להקת הפאנק~פופ האלקטרונית לה טיגרה, שלא מפחידה את הקהל. להפך. בלה טיגרה האנה קודם כל מפתה את הקהל בפופ אלקטרוני חמוד ושובב ורק אחר כך שולפת את המתקפה הפמיניסטית.

"Hot Topic", שיצא ב-99', היה הסינגל הראשון של לה טיגרה, והוא מלווה בקליפ חמוד עם רפרנסים לכל אייקון נשי או סמל פמיניסטי שניתן להעלות על הדעת.

אלוהים יודע איך בילי בראג הגיע ל"טופ אוף דה פופס". היום זה לא היה קורה. גם אתמול זה לא היה קורה. אבל איכשהו, בטעות, הגיע הסינגל הראשון של בראג, “Between the Wars”, שנכתב על שביתת הכורים באנגליה, למקום ה-15 במצעד הבריטי ובראג מצא את עצמו לובש חולצה מכופתרת בתכנית המצעדים הפופולרית. לפחות נתנו לו לשיר לייב ולא הכריחו אותו לעשות ליפ-סינכ.

אגב, האתר הרשמי של בילי בראג מציין את “Between the Wars” כסינגל הראשון שלו, בעוד שאתר דיסקוגז טוען ש"St. Swithin's Day “ יצא קודם, אז כדי שכולם יהיו מרוצים מצורף לינק גם לביצוע חי של "St. Swithin's Day" , שיהיה.

עם שילוב של דינוזאור ג'וניור ופייבמנט, חיבה לרוק גיטרות קלאסי ושירה מנוזלת-מתבכיינת, בילט טו ספיל של דאג מארץ' היא אחת מלהקות האינדי האמריקאיות הטובות ביותר. בחודש הבא ייצא להם אלבום חדש, ובינתיים בואו נחזור לסינגל הראשון שלהם, “Car”, שיצא בתקליטון 7 אינץ' ב-94'. אין לו קליפ, אבל מעריץ הוציא קטעי ארכיון מספריית הקונגרס האמריקאי וערך משהו. קחו את אותו שיר גם בהופעה חיה.

הסינגל הראשון של Human League – חלוצי הפופ האלקטרוני משפילד – הוא כנראה השיר החשוב ביותר בהתפתחות הסינתפופ. בלעדיו מעולם לא היינו מקבלים את דפש מוד ואחיותיה. "Being Boiled" יצא לראשונה על 7 אינץ' ב-78', ויצא שוב כעבור שנתיים וכעבור ארבע – אז כבר נהיה להיט מצעדים ענק. אין כמו לחכות דקה שלמה של אינטרו בשביל שפיל אוקי פתאום יבוא ויגיד: "הקשיבו לקולו של בודהא". פתיחה גאונית!

במאי 1970 נהרגו ארבעה סטודנטים על ידי שוטרים במהלך הפגנות בקמפוס של אוניברסיטת קנט סטייט באוהיו במחאה על פלישת ארצות הברית לקמבודיה במהלך מלחמת וייטנאם. האירוע גרם לחבורת סטודנטים לאמנות מקנט סטייט להקים להקה. כיאה ללהקה שצמחה מטראומה לאומית שמתרחשת מתחת לאף, דיבו היו להקה באמת רדיקלית.

איפשהו במהלך הדרך הם הפכו מלהקת ארט-פאנק פוליטית שמופיעה בפסטיבלי מיצגים ליקירי אם.טי.וי (בזכות הקליפ של ”Whip It”). לפעמים הזמן עושה דברים מוזרים לתדמית של להקה, אבל לא נדבר על זה עכשיו. עדיף לחזור לימים הטובים ההם ולסינגל הראשון של דיבו מ-77', "מונגולואיד".

קשה להאמין, אבל דבי הארי הייתה כבר בת 31 כשבלונדי הוציאו את הסינגל הראשון שלהם, “X-Offender”, ב-76'. השיר הוא אמצע הדרך בין הפופ של להקות הבנות של הסיקסטיז לפאנק, במובן הידידותי ביותר של המילה. הארי אמנם שרה על זונה שמתאהבת בשוטר שעוצר אותה, אבל שטויות. דברים כאלה קורים.

לא יכולתי להתאפק, אז חרגתי מעט מהשנים בהן מתמקד יתר המדור וקפצתי בזמן כל הדרך ל-1965, אז הוציאה להקת המודז הבריטית האוריגילית, הסמול פייסז, את הסינגל הראשון שלה, "Whatcha Gonna Do About It", שהראה לסצינת המוד שהיא לא צריכה להסתפק בסול והאר נ' בי שמגיע מארצות הברית, אלא יכולה לייצר להיטי מוד משל עצמה. תשמעו איך סטיב מאריוט – נער לבן בן 18 – נשמע כמו שחור בן 50!

ניפגש בשבוע הבא בספיישל אלבומי הבכורה.