בזמן שכל איסלנד סערה בעקבות משבר כלכלי ופוליטי חריף שאיים למוטט את המדינה הקטנה, אורבר סמרסון מ- MUM דווקא עשה את הכיף של החיים שלו. "וואו, איזו תקופה נהדרת זו הייתה. אחת השנים הכי טובות שלי", הוא מספר בשיחה מאיסלנד.
אל תפספס
זה שלא איבדת את הבית, לא אומר שצריך לנקר עיניים לאחרים.
"הו לא, זו הייתה שנה קשה מאד, אבל אחת האנרגטיות והעוצמתיות שהיו לי אי פעם. המשבר הכלכלי והמוסרי שתקף את המדינה עם שלטון הימין נתן לנו הזדמנות חד פעמית ועוצמה בלתי חוזרת לצאת ולהפגין ולהראות שאכפת לנו. זה לא קורה כל יום ואני שמח שהיינו שם".
אתה לא ממש הטייפ-קאסט של טיפוס פוליטי. השירים שלכם מדברים על דגים.
"אני ממש בתוך הזה. אני חושב שכבן אדם וכאזרח אני חייב את זה. רובנו, האמנים באיסלנד היינו ברחוב בחורף הזה. אנחנו לא עושים משהו פוליטי במוזיקה, אבל יש לנו משהו אוטופי במוזיקה, שמנסה להציג אלטרנטיבה לעולם הזה. יכול להיות שהעצב למשל, במוזיקה המוקדמת שלנו נבע מתוך הפוליטיקה. לפעמים כשאנחנו כבני אדם דנים בפוליטיקה, אנחנו מגיעים לאי הבנה ומתוך אי הבנה אי אפשר ליצור מוזיקה, כך שאף פעם לא נכניס פוליטיקה למוזיקה עצמה. בכל מקרה הצהרות פוליטיות שטחיות הן לא קטע ששווה לצאת בשבילו מהבית בחורף כאן".
ההפגנות אליהן היה שותף סמרסון הביאו בסופו של דבר לחילופי שלטון באיסלנד. כשהסתיים החלק הפוליטי בחייו, הבין סמרסון שהגיע הזמן להקדיש קצת זמן ל-MUM, הרכב האינדי אותו ייסד עם גונאר אום טיינס ומאז צבר מעריצים בשל אלבומים מוערכים, אפלים ומיוחדים כמו "Summer Make Good" ו"Finally We Are No One" שיצאו בלייבל הנחשב Fat Cat.
באלבום החדש, "Sing Along to Songs You Dont Know", אתם נשמעים שמחים יותר. זה בכוונה?
"אני חושב שזה מה שקורה כשאתה נמצא הרבה פחות זמן בתהליך של מיקסים מבעבר. באלבום הקודם בילינו כל כך הרבה זמן באולפן, פתחנו 160 ערוצים לכל שיר וזה הפך אותנו למשוגעים וזומבים. בשלב מסוים אתה מפסיק לשמוע או גרוע מזה, מדמיין שאתה שומע דברים שלא קיימים. זה מביא דיכאון כמו שלא היית מאמין".
גם העזיבה של התאומות ואלטיסדוטיר שינתה לכם צליל.
"ב- MUM, חוץ ממני ומגונאר, תמיד יהיו שינויים, כך שזה לא נכון. האלבומים עם התאומות היו אלבומים מאד אפלים שכללה הרבה מאד תהליכים אישיים שעברו על כולנו. היו לנו שינויים בלהקה אחרי כמעט כל אלבום, תמיד היו שינויים וזה הפך הרגל. אחרי אלבום שעובר טוב אולי פשוט נעשה הגרלה ונפטר מישהו".
אל תפספס
החברים הנוכחיים צריכים לחשוש?
"לא לא, אני צוחק. אנחנו קבוצה של אנשים שאנחנו עובדים איתם ואנחנו צריכים מישהו שנמצא עם כל הלב איתנו מבלי לחשוב על דברים אחרים, אנחנו לא רוצים מישהו שלא ממקד את כל האנרגיה בתוכנו".
אבל גם לך יש פרויקטים מהצד, ולא רק מוזיקליים. אתה מוציא ספרי פרוזה ושירה, איך זה מסתדר עם האג'נדה?
"אני וגונאר התחלנו את הלהקה ולכן לא נשנה אותה אף פעם. אנחנו כן יוצרים דברים מהצד, אבל כרגע רק אנחנו נעשה את MUM ובלעדינו היא לא קיימת".
סמרסון עוצר לרגע את השיחה. הוא מתחיל לדבר באיסלנדית וחוזר לאנגלית. "אני חושב שהבת שלי אוכלת חלקים מהמיטה. אמרתי לה שתפסיק", הוא מסביר.
הפער בין האבהות להיותך אמן שנוסע בדרכים מלחיץ אותך?
"אני חושב שכל דבר שאנחנו עושים הוא תמיד אוקסימורון וזה מאד חשוב בכל אספקט של המוזיקה. אני חושב שמעולם לא חשבנו על זה, כי אם אתה רוצה ליצור ולהיות אמן אתה לא יכול להשאיר הכל מאחוריך, אתה לא יכול להיות רק פונקציה בעולם ואתה לא יכול להיות לחוץ מדי אם אתה רוצה לכתוב מוזיקה או שירה. אז כן, כל אחד צריך לעבוד, זה פשוט מאד. אני לא חושב שאני שונה יותר מכל אחד אחר שיש לו משפחה ושצריך לשלם חשבונות. ככה מחנכים אותך. בתור איש משפחה, אתה צריך לעבוד. אפילו אם אתה אמן".
כשהבת שלך תשאל אותך מה אתה עושה, מה תגיד לה?
אה, ברור - אומר לה שאני משורר".
מתכחש למוזיקה?
"לא, אבל הרבה יותר נחמד שקוראים לך משורר, לא?".
קשה לדמיין את הסאונד של MUM עובר להופעה חיה, בטח מבלי לחשוב על לחתוך את עצמך. למה הקהל הישראלי צריך לצפות?
"או, נגעת בנקודה - בהופעה אף אחד לא יודע מה לצפות מאיתנו כשאנשים מגיעים להופעה הם נורא מופתעים, כך שאני לא עומד להסביר לך בכלל מה עומד לקרות שם".
לפחות נבין מה אתם אומרים?
"ממש לא, אבל אני אסביר בין השירים".
MUM יגיעו להופעה בישראל ב- 2 באוקטובר, למועדון הבארבי בתל אביב. בכך, תהיה זו הלהקה הראשונה מגל המוזיקה האלטרנטיבית שצמח באיסלנד ב-15 השנים האחרונות שתופיע בישראל. עם השנים, הרכבים כמו MUM, וכמובן סיגור רוס, הפכו למעין מודל שמשלב איכות עם הצלחה מסחרית כלשהי. כזה שגרר אמנים איסלנדים רבים לצעוד באותה הדרך ורבים מסביב לשאול למה דווקא הם כל כך מצליחים.
אל תפספס
את האמת, זה נמצא במים?
"המים באמת נורא טעימים, אבל זו דרך אחת להסתכל על זה. יש לנו את המצרכים הנכונים מוזיקאים כאן יודעים שהם צריכים לעבוד קשה, כי אף אחד לא יקשיב לך אם תשב במיטה ותחלום על זה. כדי ליצור מוזיקה אתה חייב להזיע. זה מתיש, אבל זו הדרך היחידה. בנוסף, יש לנו קהילת מוזיקה מצוינת, לא תחרותית, הרמונית".
אתה רוצה לומר שאתה לא מקנא בסיגור רוס?
"לא, חס וחלילה. אין סיבה לשנוא להקה כלשהי, בעיקר כי אנחנו רוצים שאנשים מאיסלנד יבינו שסיגור רוס זה רק הקצה, המוזיקה כאן היא הרבה יותר רחבה והרבה יותר עשירה. סיגור רוס זה המיינסטרים".
ומה עם ביורק?
"מה איתה?"
היא מעורבת פוליטית, היא מוזיקאית בולטת והיא מאיסלנד. מה דעתך עליה?
"אמממ.....מקצועית, אני חושב שיש לה..איך אני אומר את זה, ישו, אתה חייב להעריך את האמביציוזיות של הפרויקטים הענקיים שלה. אתה חייב להעריך את ההליכה שלה על הקצה ואת היכולת שלה לחזות את העתיד, יש לי כבוד גדול אליה עד לאן שהיא הלכה עד כה. היא גם אדם מאד מגניב, ציבורית".
אז אהבת את האלבום האחרון.
"לא ממש הקשבתי לאלבום האחרון שלה, שמתי אותו איפשהו אבל הוא ברח לי. קורה".