נו, ההוא מהזה: דן הדייה

דן ("דה מאן") הדייה נולד בברוקלין ניו יורק ב-1940 למשפחה סורית (ספרדית) יהודיה וכשרה למהדרין, אך משום מה, נהג עד היום להתלהק כאיטלקי אמריקני. אחרי כמה וכמה הצגות בברודווי השיג לעצמו הדייה תפקיד קטן בסדרה האלמותית "צ'ירס" ואך המשיך לסדרת הספין-אוף "משפחת טורטלי" אותה אף אחד לא ראה. ניתן יהיה לזהותו בסרטים כגון: "הנוסע השמיני 4", "חדרו של מרווין", "אין ואאוט", "בני וג'ון", "פיתוי קטלני", "הרעב", "החשוד המיידי", "רציחות פשוטות" ו"קומנדו". תפקידיו הטלויזיונים כוללים (בין היתר), סדרות קלאסיות דוגמת: "קוז'אק", "מקום אחר" ו"בלוז לכחולי המדים". הדייה הוא בחור קטן ועצבני, אולם רוב תפקידי המאפיוזו שקיבל היו בקומדיות. הוא שיחק תפקיד קטן ב"ניקסון" של אוליבר סטון ולימים ישחק את ניקסון עצמו בסרט "דיק". לפני שמצא את מקומו על המסך (הקטן והגדול), היה מורה בחטיבת ביניים.

לא המון אנשים יודעים, אבל את האופנה הזו, של מחזות קלאסיים מעובדים לזמננו, למעשה התחילה הבמאית איימי הקרלינג ("נעורים בקצב מהיר") בסרט הזה, שמבוסס על "אמה" של ג'יין אוסטין. שר (אלישיה סילברסטון) היא נערה סימפטית אך רדודה, שמעבירה את רוב זמנה בבוורלי הילס עם חברותיה דיון (סטייסי דאש) וטאי (בריטני מרפי, באחד מתפקידיה הראשונים). בין להשיג בן זוג לטאי ובין שידוך למורה שנתן לה ציון נמוך, מבינה שר שהסנדלר נשאר יחף ודווקא ג'וש (פול ראד), הבן של אשתו לשעבר של אביה, מל, הוא זה שמתקן את המעוות. למל (הדייה) אין המון כח לבת שלו, הוא לא מבין מה זה השמלה הזאת ועוד פחות מבין מי אלו הבנים הללו אותם מביאה שר הביתה. הוא רוב הזמן עצבני, אבל עושה רושם שהוא די סומך עליה, אולי לא בצדק. זהו תפקיד די אופייני להדייה, אותו שחזר כמעט בדיוק (אולי באופן קצת יותר הזוי) בסרט הבא.

כהרחבה למערכון החוזר ב"SNL", של וויל פארל (טרם הפריצה הגדולה) וכריס קאטן, סטיב ודאג בוטאבי הם זוג אחים, לא חכמים מדי, שכל רצונם הוא לקרוע את הרחבה במועדון הרוקסברי היוקרתי, עדיף לצלילי "וואט איז לאב?" של האדאווי, ללא ספק אחד השירים הגדולים של כל הזמנים. לאחר ש"כוכב הקולנוע" ריצ'ארד גריקו פוגע בטעות באוטו שלהם, יש מצב שזה עומד לקרות. אולם כאשר שמש בחוץ, השניים עובדים בחנות הפרחים המלאכותיים של אבא שלהם (הדייה) שמנסה לשדך לסטיב את אמילי סנדרסון (מולי שאנון) הסוטה. בניגוד ל"קלולס", מר בוטאבי אינו סומך על שני ילדיו בשום צורה ועושה הכל בכדי שלא יצאו לבלות בלילה. "לילה ברוקסברי" הוא קומדיה הרבה יותר טפשית (בכוונה תחילה) מ"קלולס", אולם די ברור שבתהליך הליהוק, מישהו שם ראה את "קלולס" ואהב.

בשיתוף הפעולה הראשון (כן, כן) של טום הנקס ומג ראיין (לימים הם יפגשו גם ב"נדודי שינה בסיאטל" וב"יש לך הודעה"), ג'ו בנקס (טום הנקס) עובד זוטר במשרד אפרורי, מגלה יום אחד (עקב ביקור היפוכונדרי משהו אצל הרופא), כי הוא חולה במחלה סופנית ולא נותר לו הרבה זמן איתנו. עקב כך, מחליט ג'ו לצאת להרפתקאת חייו, שבסופה יהיה אמור לקפוץ ללועו של הר געש פעיל. את הבוס שלו, פרנק ווטורי (הדייה) אנחנו מכירים בתחילת הסרט, באותו משרד אפרורי המואר כולו בפלורסנטים מקולקלים והוא נמצא רוב הזמן בטלפון בשיחה שמורכבת מהמשפטים הבאים בלבד: "אני יודע שהוא יכול להשיג את העבודה, האם הוא יכול לעשות את העבודה?", "אני אמרתי את זה? אני לא אמרתי את זה!" ו"אני לא מתכוון להתווכח איתך על זה!". שיחה די מונוטונית לכשעצמה אך כזו שמצליחה להצחיק גם בפעם המיליון. בשיחה עם ג'ו (פנים מול פנים), מבין מר ווטורי שאי אפשר לאיים על מישהו שחושב שהוא עומד למות. תפקיד גדול, סרט לא כל כך.

ברימייק תמוה לסרט שהדבר הכי טוב בו היה פס הקול, סמואל ג'קסון הוא ג'ון שאפט, שוטר קשוח שמנסה נואשות להכניס בן עשירים גזעני (כריסטיאן בייל בתפקיד מעולה, כרגיל) לכלא לאחר שזה, היכה בחור שחור (מקיי פייפר) במסעדה והרגו. בין חבריו לכח, נוכל למצוא את לוגר (לי טרגסן) שמראה נטיות של חוסר סובלנות כלפי חבריו האפרו-אמריקנים, כרמן ווסקז (וונסה וויליאמס בטעות ליהוק טרגית) הקשוחה (היא לובשת בנדנה) ואת ג'ימי גרובס (רובן סנטיאגו-הדסון) וג'ק רוסלי (הדייה) שזה עתה הצטוותו לחברינו. לא עוברת חצי שעה עד שאנחנו מגלים שג'ימי וג'ק עובדים עם סוחר הסמים "פיפלס" (ג'פרי רייט, גם הוא בתפקיד מעולה). מיותר לציין ששאפט לא מקבל את זה ברוח טובה. רוסלי הוא דמות די משנית בסרט ובכדי לעשות אותו שולי עוד יותר, הוא בא בזוג. הוא מספיק להגיד משהו על המחיר הגבוה של בית-ספר פרטי לילדים שלו, לפני שהוא מקבל את שלו.