וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קופה רושמת

23.9.2009 / 14:03

"יומנה של קופאית" של אנה סם, הוא אסופה לא מזיקה של סיפורים מעולם הסופרמרקט, עם ערך מוסף לחיים. דוד רוזנטל כרטיס מועדון

לפני מספר ימים עמדתי בסופר בתור לקופה. העברתי את המוצרים, וברגע שהתכוננתי לשלם צלצל הטלפון. בימים כתיקונם, הייתי עונה מיד. אולי מזרז את הצד השני לנתק, אולי ממשיך את השיחה תוך שהקופאית מעבירה את המצרכים. הפעם פשוט לא עניתי, וחזרתי אל המטלפן רק כשעזבתי את הסופר.

זה לא היה קורה לפני שקראתי את "יומנה של קופאית", ספר המורכב מ-45 פוסטים קצרים שהרכיבו את הבלוג של אנה סאם, שבילתה שמונה שנים מאחורי הקופות בסופרים של צרפת ובלגיה וחושפת טפח גדול מחייה של אישה העוסקת באחד התפקידים המפרכים, כפויי הטובה וחסרי העניין שהעולם המערבי יצר. כשסאם סיפרה על הלקוחות המעצבנים שלא מישירים מבט אל הקופאית ומדברים בטלפון הנייד בזמן שהיא צריכה לעבוד, השפלתי את עיני. שהרי הילד הזה, שהיא מצביעה עליו, הוא אני.

"יומנה של קופאית" הוא בעצם מדריך אוניברסלי לקופאית מתחילה, סוג של תנ"ך שמפרק לגורמים את העבודה הכה מתישה הזו. הוא נותן משמעות ופנים לדמות, שעבור רובנו היא לא יותר מרובוט שתפקידו לגרום לנו לשלם על המוצרים שקנינו. בשנים האחרונות הייתה כאן רק קופאית אחת שעוררה הזדהות - לובה מ"ארץ נהדרת". התפקיד שגילם טל פרידמן נתן לנו, מעבר למנת הצחוק הבריאה, גם אפשרות להיכנס לפינה שרובנו לא היינו ולא נהיה בה לעולם. כשלובה נעלמה, הפכה שוב השאלה "יש כרטיס מועדון?" משורת קאלט למטרד מעצבן שגורר עמו תשובת "לא" נרגנת. אל תטעו לרגע – הקורא הממוצע הוא רק שחקן המשנה. הספר הזה, שכתוב באירוניה ובסרקאזם מרובים, מיועד לקופאיות מתחילות, ותיקות ומה שביניהן. הוא כולל ניואנסים וסצנות שכל מי שעבדה אפילו יום בחייה לצד מסוע המצרכים מכירה היטב. חלק מהנקודות האלה ייראו לכם מוכרות, חלק אחר קצת פחות.

ראוי לציין, כי "יומנה של קופאית" הוא ספר שנכתב בהומור אבל לא יגרום לכם לעוויתות צחוק, כפי שהמרירות שיש בו כלפי התפקיד הקשה לא תביא אתכם למצב של אמפתיה מוחלטת. לעתים הוא אפילו משעמם ואפור כמו פעולת העברת קרטון ביצים דרך נקודת הביקורת. אפשר לקרוא אותו באפיזודות קצרות (בשירותים או לפני שלאף שטונדה, למשל) או במכה אחת (בתוך פחות משעתיים), את השטנץ מבינים בתוך שני פרקים ובסך הכל לא מדובר פה ביצירה מדהימה. אבל יש סיבה מדוע הוא הפך בעולם לרב מכר, מעבר לכך שהוא מעוצב היטב ונראה כמו ספר מתנה לכל דבר - משום שכל קורא, בכל מקום בעולם, ימצא באיזשהו סעיף, שפעם גם הוא הביא לקופאית את הסעיף והיה לדמות המעצבנת התורנית שהרסה לה את היום וגרמה לה לקלל אותו ולרצות שיידרס על ידי משאית. הנה, גם אני עליתי על זה, ואני דווקא בן אדם נחמד, או לפחות משתדל להיות כזה כשאני מגיע לקופה. עד שהטלפון מצלצל, כמובן, ואני עונה ב"הלו" בהמי תוך שמישהי עובדת בשבילי. ובכן, לא עוד.

אנה סאם אולי לא התכוונה, אבל לספר יש ערך מוסף גדול בתרגום העברי (של אורית גת). זאת, בשל הגילוי המפתיע (תלוי את מי, כמובן) לכך שיש דברים שאנחנו גאים לייחס לבושתנו ולהגיד עליהם "רק בישראל", אבל הם קורים בכל מקום. הבבון הפלרטטן, הברברי הדוחף, זה שלא מתחשב בזמן הסגירה וזו ש"רק שכחתי להביא משהו, כבר חוזרת" ותוקעת את התור – כל אלה הן תופעות כלל-עולמיות. אחרי קריאת "יומנה של קופאית" הזה, אני יכול להגיד בוודאות שאנחנו דווקא בסדר, או לפחות לא שונים מהצרפתים, מהבלגים ומהגרמנים. אתם לא חייבים להאמין לי, תאמינו לאנה סאם. נראה שאחרי שמונה שנים שכל יום במהלכן נפתח בשאלה "יש כרטיס מועדון?", היא יודעת על מה היא מדברת.

"יומנה של קופאית", אנה סאם, מעברית: אורית גת // סלע ספרים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully