אינדי אמין – חלק ב'

בשבוע שעבר הבאתי לפניכם עשרה סינגלים ראשונים שכדאי להכיר או להיזכר בהם, והפעם נתמקד דווקא באלבומים ראשונים. לא פחות חשוב.

לכל מי שחושב שאוסטרלים הם מעפנים, ניק קייב הוא או ההוכחה הניצחת שהם טועים או היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. איך שלא מסתכלים על זה, קייב מעולם לא היה סרפר-בוי בלונדיני ואין ברזומה שלו אף השתתפות בפרק של "שכנים שכנים". מה שיש זאת להקת הפוסט-פאנק הראשונה שלו, שבהתחלה קראו לה The Boys Next Door ואחר כך, כשהיא עזבה את אוסטרליה והיגרה ללונדון, שינתה את שמה ל-The Birthday Party.

הבלדה המיוסרת הזאת סוגרת את אלבום הבכורה של The Boys Next Door, “Door, Door” שיצא ב-79' ומראה שבגיל 21 ניק קייב היה פרפורמר בלדות תיאטרלי ומרגש לא פחות מהיום. ושימו לב לגיטריסט רולנד ס. הווארד.

אחד מלהיטי הרוקנרול הנשיים הגדולים של כל הזמנים הוא “Cherry Bomb” הלקוח מאלבום הבכורה של ה-Runaways - "הילדות הרעות" ששילבו הבי-מטאל סבנטיזי בסגנון אירוסמית וקיס עם גלאם ופאנק-רוק, ובלעדיהן מעולם לא היינו מקבלים את קורטני לאב, כריסי היינד, גירלסקול, הגו-גו'ז, בייבז אין טוילנד, L7, אלסטיקה, תנועת ה-Riot Grrrl, ה-Donnas וכל רוקרית אחרת מאז ועד היום.

את ה-Runaways הקים ב-75' קים פולי - זמר, כותב שירים, מפיק, משורר, תקליטן, מנהל ואושיה בסצנת הרוק הפסיכדלי, הגראז' והרוקנרול של לוס אנג'לס בשנות השישים והשבעים – בעזרת כמה נערות תיכון. את “Cherry Bomb” שרה צ'רי קארי הבלונדינית, שמאוחר יותר הוחלפה על ידי ג'ואן "איי לאב רוקנרול" ג'ט, שמנגנת כאן גיטרה.

ב-84' הוציאו הבאטהול סרפרז את האלבום הראשון שלהם באורך מלא, “Psychic... Powerless... Another Man's Sac”, מופת של פאנק פסיכדלי מסטולי ומטומטם. גולשי חור התחת היו חלוצי הסצנה האלטרנטיבית של טקסס, והצליחו להדהים שוב ושוב בעזרת שילוב מענג של אימג'ים מבחילים, בדיחות קקי-פיפי ורעש פסיכוטי.

מן הסתם לשירים המוקדמים שלהם אין קליפים, אבל מצאתי את הקליפ המגניב הזה שעשה מעריץ ל“Dum Dum” – המחווה הביזארית של הבאטהול סרפרז לבלאק סאבאת.

הסופט בויז היו להקה מקיימברידג' שניצלה את החופש של תקופת הפוסט-פאנק כדי להחיות את הפסיכדליה. כשהם התפרקו, ב-81', הוציא הסולן רובין היצ'קוק את אלבום הסולו הראשון שלו, “Black Snake Diamond Röle”, בו המשיך, במידה רבה, את המורשת של בן עירו, סיד בארט.

הביצוע הזה של "Brenda's Iron Sledge", משירי האלבום הראשון, צולם כמה שנים מאוחר יותר במסגרת תכנית המוזיקה המעולה של בי.בי.סי2, “Old Grey Whistle Test”.

הג'יזס אנד מרי צ'יין היממו את עולם האינדי כבר בסינגל הראשון שלהם, “Upside Down”, שנהיה להיט אינדי ענק, בעקבותיו הם הוחתמו בלייבל Blanco y Negro, שם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, “Psychocandy”, ב-85'. הסינגל הראשון מתוכו, "Never Understand", עתיד היה לפוך אותם לנביאי הנויז-פופ ולמלכי האינדי הסקוטי לדורותיו.

בתקופה בה רוב הלהקות האלטרנטיביות התענגו על הסאונד החדשני של הסינתיסייזר, החליטו שני האחים הסקוטים, ג'ים ווויליאם ריד, להקים להקת גיטרות. ולא סתם להקת גיטרות, אלא להקה עם סאונד שהעולם טרם שמע כמותו. אם הראמונז עשו פופ פיל ספקטורי על ספיד, הג'יזס אנד מרי צ'יין עשו פופ פיל ספקטורי על דאונרים.

ואם אנחנו כבר בסקוטלנד, אז נשאר שם, ונבקר באלבום הבכורה של הקוקטו טווינז מ-82', “Garlands”. מסתבר שיש מישהו שיושב בבית ועורך קליפים לקוקטו טווינז להנאתו. כולם דומים זה לזה, מכילים פוטג' של אליזבת פרייזר שרה דברים שלא קשורים לשיר שהקליפ שייך לו, ומותאמים לאסתטיקה החלומית-מסויטת של 4AD בכלל ושל הקוקטו טווינז בפרט. ובזכותו יש לנו ליווי ויזואלי לכמה מהשירים המעולים ב“Garlands”.

מצורף לינק לקליפ של שיר הנושא, אבל בצד תוכלו למצוא קליפים כאלה למרבית שירי האלבום, ומשם להמשיך גם לקליפים שהוא עשה לשירים מאלבומיהם הבאים.

הקטע הזה, שצולם בהופעה של ריצ'רד הל וה-Voidoids במועדון ה-CBGBs בניו יורק מכיל את שיר הנושא וקטע מ”Love Comes in Spurts” מאלבום הבכורה שלהם מ-77'. בין שני השירים יש גם ראיונות קצרים עם בלייני המקום, שמעניקים הצצה לסצינת הניו יורק פאנק המקורית.

Th' Faith Healers הם להקה שאהבתי בתיכון ושכחתי מהם לגמרי עד שחבר הזכיר לי אותם לאחרונה. להקת האינדי הבריטית הזאת פעלה במחצית הראשונה של הניינטיז – ללא שום קשר מוזיקלי לסצנת הבריט פופ שעתידה הייתה לפרוץ בארצה - וחלקה את הלייבל Too Pure עם שמות גדולים יותר כמו פי.ג'יי הארווי וסטריאולאב. הפיית' הילרז הושפעו מפסיכדליה, נויז וקראוטרוק והוציאו בסך הכל שני אלבומים. השיר הזה לקוח מאלבום הבכורה שלהם, “Lido”, מ-92'. חכו להתפרצות, היא מגיעה אחרי משהו כמו שתי דקות.

ואם כבר נזכרתי בסטריאולאב, הנה קטע בהופעה חיה הלקוח מאלבום הבכורה שלהם “Peng!”, גם הוא מ-92'. הקטע הזה צולם בהופעה חיה כמה שנים מאוחר יותר, ואפשר לראות בו את מרי האנסן, שנפטרה בתאונה ב-2002, עושה קולות רקע ללטישיה. כמו תמיד, סטריאולאב מצטיינים בסינתיסייזרים אנלוגיים מהסבנטיז, סאונדים לאונג'יים, הרמוניות אווירתיות עם הרבה בה-בה-בה ובה-דה-בה, השפעות קראוטרוק ועתידניות רטרואית. זה מה שהם עשו אז וזה מה שהם עושים היום. כאן הם במיטבם.

להקת האייטיז הבריטית הפרוות הפסיכדליות, בהנהגתו של ריצ'רד באטלר הכריזמטי, התחילה ב-77', עם הפאנק, והתפרסמה בענק כשהוציאה את שיר הנושא של סרט הנעורים הקלאסי "יפה בורוד". ב-1980 הם הוציאו את אלבום הבכורה המושלם שלהם, על טהרת הניו-ווייב האפלולי עם סקסופון, שמכיל את ההמנון האלמותי הזה.