עם הזמן וכפועל יוצא של תרבות "כוכב נולד" שמעלה כוכבים על מזבח עוד בטרם הוכיחו את עצמם בשטח, אפשר לשים לב איך אלבום הבכורה המפוצץ מפנה עצמו מידית למשבר האלבום השני, עוד באלבום הראשון. התופעה מוכרת בעיקר סביב יוצרים ש"אוספים חומרים", שם הקוד ל"אין לי באמת מושג איך אני רוצה להישמע" או ל"האנשים עם הכסף רוצים אלבום שאני אשנא". הם מחכים ומחכים, עד שהאלבום יוצא ובמקום הגיבוש והשלמות, הם נקלעים למשבר זהות עוד לפני שהתחילו את הקריירה.
"ממשיכים אחורה" של מאיה רוטמן, מדגים את הקונפליקט הזה בעיקר בגלל שני השירים הפותחים והמצוינים של האלבום, לצד הסינגל הלא מוערך מספיק, "ממשיכים אחורה". רוטמן בחרה לפתוח את האלבום עם "זה גדול עליי" המדריך המתומצת לפליט הריאליטי (15 דקות של תהילה זוז), עם לופ מעניין של המפיק המוזיקלי, יפתח שחף, גיטרה חשמלית בריאה ואווירת הקיבוצניקית שהגיעה לעיר הגדולה, היא גם סוד הקסם של רוטמן. הטקסט היה צריך להיות יותר ציני ומודע לעצמו, אך גם כעדות בגוף הראשון הוא עובר היטב. אחר כך מגיע "חלומות" המשויף, הרוקנרולי והמתוק, בו רוטמן משתמשת בתבנית טקסט רזה ושרירי שממשיך את הארספואטיקה של פליט הריאליטי שנמצא, על אף שיתוף הפעולה שלו עם הז'אנר, דרגה אחת מעל היוצרים האחרים באותו התחום.
שני שירים חזקים בפתיחה של אלבום הם כמובן הדרך היחידה להבטיח שהמאזין יישאר להאזין לו עד תומו, אך הם גם מחדדים את האוזניים כדי שלא יעבדו עליו מאוחר יותר. מלבד "ממשיכים אחורה" - הסינגל, שנשאר עדין ומפתיע בגיוון שלו בתוך האיגלו המשועמם של הרוק המסחרי הנשי בישראל, אין ב"ממשיכים אחורה" האלבום, את הדקירה שרוטמן הביאה איתה עם הגיטרה האקוסטית, על הכסא, באותה תוכנית. קולה של רוטמן נשבר לעתים קרובות מדי ("תגלה אותי") וגורר את השיר למחוזות שרוטמן לא נמצאת בעיניהם. גם ההפקה המוזיקלית של שחף לא ממצה את כל האופציות הרוקנרוליות שגלומות ברוטמן, ששייכת יותר לגיטרות מאשר לכלי המיתר. התוצאה של שני הליקויים המרכזיים האלו היא אלבום שנמצא מצד אחד באורך הנכון לסגנונו (37 דקות, מהר וחלק), אך לא מצליח למחוץ. הוא מעורר עניין לשמיעה חמישית ושישית, אבל תוך כדי אלו לא מתגלים בו אופקים חדשים.
אבל רוטמן היא יוצרת שמראש החליטה שהיא תלך בדרך, היא רק לא ידעה איזו. הזמן שעבר עזר לה ליצור מרחק מהזהות התרבותית הראשונית שלה, אבל לא הפחית את מד הלחץ האמנותי. עכשיו, משהוקל הגוש בגרון והיא יכולה להרגיש שלפחות ירית הפתיחה נורתה, רוטמן צריכה לדלג מעל משבר האלבום השני. עכשיו הגיע הזמן לאלבום הבכורה האמיתי.