תמונות מירח מר

ישיבת מערכת חדשות.

עורך: הקלטת החדשה של שליט אצלנו. איך נערכים?

ס.עורך: נכין כותרת 'פריצת דרך בעסקת שליט'.

עורך : תביא פרשן שידבר על החדר שבו הוא צולם, ותזמין רופא שיגיד מה מצבו.

ס: חשבתי לשלוח ניידת לבית המשפחה. אני רוצה צילום של האמא צופה בקלטת. תקלוט, האמא מתייפחת וברקע הקלטת רצה.

עורך: עוד, אני רוצה לראות את האבא נסער, וקלוז אפ של האח.

ס: אפשר גם לפצל את המסך. צד אחד: האמא צופה בקלטת וכותרת: "עצובה". בצד השני 20 פלשתיניות משתחררות, כותרת: "שמחות".

עורך: מעולה, יש גם חסות לקלטת. רייטינג בשמים וכסף בידיים. לזה אני קורא אושר.

ס: חסות לקלטת? זה לא חוסר רגישות?

עורך : רגישות? מה זה?

עורך + סגן: חחחחחח.

תשדיר רדיו חדש. זיו קורן מספר שיש לו אופנוע 1200 אבל ל'אחים הקטנים' הוא ממליץ לא להתגנב בין מכוניות, כי לא רואים אותם. ו"היי", מוסיף קורן, "חפשו אותי בפייסבוק. להתראות בקרוב". אני שומע את התשדיר שוב ושוב ומנסה להבין מה קורן רוצה ממני. אני מגלה אדם נואש ובודד שמחפש תשומת לב. קורן הוא בעלה של גלית גוטמן וצלם. איזה חלק בביוגרפיה שלו מסמיך אותו ללמד אותי (אח קטן שרוכב על 250) איך לנסוע? ומדוע הוא מבקש שנחפש אותו בפייסבוק? מדוע הוא מקושש חברים חדשים באצטלה של זהירות בדרכים? ולהתראות בקרוב? למה שנתראה בקרוב? מעולם לא התראינו קודם, מדוע שנתראה כעת.

צו מעצר הוצא השבוע באירופה נגד שני יהודים. אחד רומן פולנסקי והאחר אהוד ברק. במאי יהודי ושר ביטחון ישראלי. את פולנסקי עצרו השוויצרים, ואת ברק ניסו לעצור האנגלים. פולנסקי, בן להורים ניצולי שואה הוא היהודי הישן, רודפים אחריו הוא מנסה לברוח, להתחמק, כשרצו אותו בארצות הברית ברח לצרפת, כשרצו אותו בשוויץ הוא נמלט, לבסוף נעצר ואולי יוסגר לארה"ב. ברק הוא הישראלי החדש, כשהבין שנוקטים נגדו צעדים, סירב לברוח, נשאר בברייטון וצפצף על צו המעצר נגדו. פולנסקי ברח, ברק לא.

פולנסקי עשה את "הפסנתרן", ברק עשה את "עופרת יצוקה" וזיו קורן עשה את גלית גוטמן. כל אחד והביוגרפיה שלו. אין קשר בין המקרים אבל יש מסקנה: עדיף לאכול סרטים מהבריטים מאשר לעשות סרטים לאמריקאים.

עמוס עוז הוא המועמד המוביל לקבלת פרס נובל כבר 10 שנים. כל שנה הוא לא זוכה. אני לא רוצה לחשוד בעוז, שחוץ מלשבת ליד החלון ולתאר את הסתיו ב-500 מילים, הוא גם מתקשר למערכות העיתונים לעדכן אותם שהוא מוביל במרוץ לנובל, אבל כל שנה מישהו טורח לספר לנו שעוד שנייה הוא זוכה. אף פעם לא קראתי ספר של עוז עד הסוף, תמיד היו לי דברים יותר דחופים או יותר קצרים לעשות. הטענה היא, שעמוס עוז הוא הסופר הטוב ביותר שיש היום, זו טענה נכונה בעיקר בגלל שאי אפשר להפריך אותה. אין בארץ אנשים שקראו אותו. הוא מוכר המון בגרמניה. זו שיטת עוז ליצירת תדמית: עמוס עוז מוכר ספרים בגרמניה, הוא הסופר הכי טוב שיש, והוא מועמד לפרס נובל לספרות. תמיד הוא מועמד. תחזרו על זה כמה שיותר, ותראו שזה הופך להיות אמת. טוני מוריסון לא ישבה ליד הטלפון והטרידה את נותני הפרס. סביר שגם עגנון לא. הם התמקדו בלכתוב, לא בלמכור.

בברכת שגלעד שליט יחזור, שפולנסקי ישוחרר ושזיו קורן ימצא חברים.

שבת שלום.