פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המחוז המטורף הזה

      במאי עם ביצים גדולות, שחקן עם כשרון מולד ואקשן ומתח ללא הפסקה, הופכים את "מחוז 9", שפתח את פסטיבל אייקון, לחגיגה גדולה. ישי קיצ'לס חייזר

      ניל בלומקאמפ, הבמאי, החצי תסריטאי, ובגדול, הבחורצ'יק הדרום אפריקאי שאחראי ל"מחוז 9", עוד לא בן שלושים, והתקציב שקיבל כדי להביא למסך את חזון המד"ב האלגורי והאלים שלו היה בסך הכל 30 מיליון דולר (שהם בערך שישית מהתקציב של "רובוטריקים 2").

      ובכל זאת, ואולי דווקא בגלל זאת, הצליח סרטו הראשון, שיצא למסכים בארצות הברית באוגוסט האחרון (והיה ללהיט לא קטן), לגרום לכל הבלוקבאסטרים הגדולים והיקרים של הקיץ האחרון להיראות עלובים במיוחד. כי למרות ש"מחוז 9" מושפע מעשרות סרטי מד"ב וסרטי אקשן עתידניים שבאו לפניו ("סטארשיפ טרופרס", "רובוקופ", "מקס הזועם" ועוד), הוא מדיף רעננות, מקוריות והמצאה ; כי בניגוד לתוצרת ההוליוודית לה הורגלנו, הסגנון שלו איננו הומוגני, ולרגע לא נראה שיוצריו התפשרו על מנת לרצות פלח קהל זה או אחר ; כי מצד אחד, הוא אלים, מסעיר ומלא בפיצוצים, אבל מצד שני, הוא מניח את הצופים שלו בליבה של סיטואציה היפותטית נפיצה ומכריח אותם לחשוב. ומתי הייתה הפעם האחרונה שבלוקבאסטר מד"ב גרם לכם לחשוב? כשראיתם את "מטריקס" ב-1999?

      מחוז 9 (יח"צ)

      ביקום הסיפורי של "מחוז 9" קיימים חייזרים. הם הגיעו לכדור הארץ בחללית ענקית לפני עשרים שנה, ובמקום להחנות את כלי הטיס המרשים (והמקולקל) שלהם באחת הערים שבהן בדרך כלל מתרחשים סרטים מהז'אנר הזה (ניו יורק או וושינגטון, למשל), הם בחרו להחנות אותה דווקא ביוהנסבורג, דרום אפריקה.

      בגלל שהחללית מקולקלת, החייזרים, שנראים כמו שרימפסים אנושיים, תקועים על כדור הארץ. ובגלל שמדובר בגזע חייזרים נרצע ופאסיבי שרגיל לקבל הוראות מגזעים אסרטיביים יותר, הם לא ממש מהווים איום על בני האדם. אך כמובן שהדבר אינו מפריע לתושבים האנושיים של יוהנסבורג לפתח טינה כלפי האורחים הלא קרויים. חיש מהר מוצאים עצמם השרימפסים המסכנים כלואים במחוז 9 – גטו מגודר ומטונף בו הם מתבקשים לחיות את חייהם האומללים מבלי להפריע לבעלי הבית.

      אבל אז יום אחד (וזהו בדיוק היום שבו מתחיל הסרט) מחליטה הממשלה לסגור את מחוז 9 ולהעיף את 1.8 מיליון השרימפסים שהצטברו שם מיוהנסבורג. לעשות להם התנתקות. טרנספר. איך שבא לכם לקרוא לזה. האיש שנבחר בכדי להוציא לפועל את המשימה העדינה והמסוכנת הוא בירוקרט גזען וחסר מושג בשם ויקוס, שעובד עבור תאגיד צבאי רב לאומי שמאוד מזכיר את האו"ם ושאמון על המהלך הגיאוגרפי-דמוגרפי.

      כפי שאתם יכולים אולי לנחש, לא הכל הולך כמתוכנן. במהלך הפינוי, ויקוס האהבל מתעסק עם השרימפ הלא נכון, ותוך כדי, הוא מצליח להשפריץ על עצמו נוזל חייזרי רב עוצמה. בתחילה אמנם נראה שלא מדובר באירוע חשוב, אך ככל שנוקפות השעות מתברר לו (ולנו) שהנוזל החייזרי הולך להרוס את חייו ולהפוך אותו לשרימפ בעצמו!

      מפה לשם, ויקוס, שמתחיל את הסרט כשליט אכזר, אדיש וחסר מודעות, נאלץ לחוות את החיים מהצד השני וללמוד דבר או שניים על דיכוי פשיסטי ועל שנאת האחר. שכן ברגע שחבריו לעבודה קולטים את הטרנספורמציה שמתחוללת בגופו הם מנסים להרוג אותו על מנת לקצור את איבריו ולנצל אותם עבור מטרותיהם הנבזיות.

      אך ויקוס רב התושייה מצליח איכשהו להימלט, ועושה את דרכו כעת אל מחוז 9. שם יפגוש שרימפ חכם שיעזור לו ויעשה כמיטב יכולתו לתעתע ביחידת העלית שרודפת אחריו, על מנת להישאר בחיים. אולי אפילו יצליח להשיב לעצמו את כל מה שאיבד. ואולי לא.

      אין מה להגיד, "מחוז 9" הוא חגיגה. נכון, יש קצת חורים בעלילה, וקצת יותר מדי צירופי מקרים, אבל קיבינימט, למי איכפת? בלומקאמפ מתחיל את הסרט בריצה, והוא רק הולך ומגביר את הקצב. אין כאן בולשיט, או שומן, או חנופה. מה שכן יש כאן, לעומת זאת, זה נון-סטופ מתח ואקשן, ולמרבה השמחה, אלה כוללים לא מעט שפריצים של בשר חייזרי ו/או אנושי על העדשה.

      סגנון העשייה – שמתבסס על שילוב בין תכנים כמו דוקומנטריים וחדשותיים, מצלמות אבטחה, והמון המון מצלמות רועדות – מוסיף לתנופה ומפליא ליצור אווירה דינמית והיפר-ריאליסטית. עבודת האפקטים המעולה ממזגת את האלמנטים הפנטסטיים (חייזרים, חלליות) עם התפאורה האורבנית באופן אמין לחלוטין ודבר נוסף שמוסיף לריאליזם ולתחושה הספונטנית של היצירה המרשימה הנ"ל, היא העובדה שכמעט כל הדיאלוגים בסרט אולתרו בזמן הצילומים. למעשה, שארלטו קופלי, שמגלם את הגיבור שלנו ויקוס, הוא בכלל לא שחקן מקצועי וזהו סרטו הראשון. מן הראוי לציין שהוא נותן פה תצוגת משחק מטורפת לגמרי (כפרס על הופעתו, לאחרונה אף לוהק לתפקיד מרדוק בגרסת המסך הגדול של הסדרה האהובה "צוות לעניין").

      לא תמצאו יותר מדי סרטים בז'אנר המורכב, המחושב ומבוסס האפקטים הזה שמרשים לעצמם רמה של חירות כפי שמרשה לעצמו כאן בלומקאמפ. הדבר דורש הרבה ביטחון עצמי, ועל פי רוב, הדבר דורש גם ביצים בגודל של אבטיחים. אבל ב"מחוז 9" החירות הזאת, שודאי נבעה מאילוצי תקציב וממעמדו האאוטסיידי של בלומקאמפ, היא בדיוק הרכיב שהופך את התמהיל לכל כך אפקטיבי. והיא בדיוק הדבר שמקפיץ את התוצאה מדרגה והופך אותה לכל כך ייחודית ומגניבה.

      מחוז 9 (יח"צ)

      בלומקאמפ החל את דרכו כאיש אפקטים וכבמאי פרסומות וקליפים. לפני כמה שנים נבחר על ידי פיטר ג'קסון כדי לביים גרסת מסך גדול למשחק המחשב הפופולארי "Halo", וכשהפרויקט התפרק החליט לפתח את "Alive in Joburg" – סרט קצר שעשה ב-2005 – לפיצ'ר, כשג'קסון אמון על ההפקה. התוצאה מלמדת שג'קסון יודע לזהות פוטנציאל, ומבשרת על הגעתו של כשרון חדש ומבטיח. כעת רק נותר לקוות שהכשרון הזה לא יבלה יותר מדי זמן בעשייתם של סרטי ההמשך הבלתי נמנעים ("מחוז 10" ו"מחוז 11" הם רק עניין של זמן), ולהחזיק אצבעות שהמעבר הצפוי שלו לעבודה עם תקציבים מנופחים לא תעיב על האנרגיה היצירתית האדירה והנדירה שהוא הפגין כאן. במלים אחרות, שימשיך כך.