וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מאראי שחורה

רומי מיקולינסקי

5.10.2009 / 12:05

"האמיתית" הוא סיפור אהבה שלא מאמין באהבה וספר שלא מאמין בספרות. שאנדור מאראי הוריד לרומי מיקולינסקי את הקטרקט עם אולר

"האמיתית", ספרו הרביעי של הסופר ההונגרי שאנדור מאראי שתורגם לעברית, עוסק באהבה אבל לא באמת מאמין בה; זהו רומן על ספרות, שלא מפסיק לחתור תחת אפשרות קיומה ולערער על חשיבותה; "האמיתית" מהרהר על שבריריות מערכות יחסים בין אנשים אך יש בו משהו מכני; הוא מדבר על אינטימיות בלי לאפשר לקוראים באמת להתקרב אל גיבוריו; איך אפשר להאמין לסיפור אהבה (כביכול) גדול מהחיים ברומן בו בזים ל"וידויים חולניים של חשיפה עצמית, עם קצף על השפתיים וריר שנוזל מהפה" (111). יותר מכך, איך אפשר להאמין לרומן כזה, כשבעצם אפשר להכריז על רובו של "האמיתית" כמורכב מוידויים שכאלו? מה צריך לחשוב בעקבות ההכרזה שאין כזה דבר אמיתי או אמיתית (103), הצהרה שאולי אין דבר כזה "אהבת אמת", עמדה שעימה מסכימים רוב הדוברים ברומן ולכן עומדת בבסיסו של ספר בו "שונאים גיבורים סנטימנטליים" (100)? ואיך למרות כל אלו, אפשר לקרוא לרומן מהסוג הזה "האמיתית"? כזה הוא "האמיתית". פרדוקסלי, מתעתע.

פרולים זה כמו טרולים

הרומן מחולק ל-4 חלקים (רשמית לשלושה חלקים ולאחרית דבר) שכל אחד מהם מסופר על ידי דמות אחרת. כל פרק יוצא נגד חלק מהנחות הבסיס שהוצגו לנו על ידי דמות המספר הקודמת. בבסיס הסיפור עומדים הקשרים הנרקמים בין הדמויות, שחלקם מדומיינים או שגויים, כמו גם היכרות הדמויות עם סופר מסתורי בשם לזר (שאינו אחד מהמספרים), שמחבר את כל הגיבורים ומצליב את סיפוריהם. ראשונים מוצגים לנו פטר ואילונקה - זוג בורגני נשוי לא מאושר ("חיינו כמו בשיעור לנימוסים", אומר פטר בעמוד 115); יהודית (שעל שמה קרוי הספר בשפת המקור), משרתת בבית משפחתו של פטר הבעל; החבר הסופר של פטר לזה; והמספר באחרית הדבר, שהוא המאהב של יהודית המשרתת, לימים אשתו השנייה של פטר.

הספר נפתח במונולוג נוקב של אילונקה, האישה הזנוחה, שגורם לנו לחשוב שאנחנו עומדים לשמוע סיפור אהבה גדול מהחיים. אך ככל שהעלילה מתקדמת ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים אנחנו נוכחים לדעת שכקוראים אנחנו מנועים מהצצה לנבכי נפשם של הגיבורים והבנת המניעים האמיתיים שלהם, וזאת למרות שהם מתערטלים ומורידים עוד ועוד שכבות. במקום סיפור אהבה אנחנו מקבלים מלחמת מעמדות בין הבורגנים והפרולים (פרולטריון). בעולם בו הפרולים הם "חלקי חילוף" (258) עבור העשירים, שמתייחסים לגופם כאילו הוא "עובד שכיר" (25), אין להתפלא שהאהבה גם היא שדה קרב במלחמת המעמדות.

תגידי, את אמיתית?

הרגש המרכזי שעולה בזמן קריאת הרומן הפסימי הזה הוא ניכור והתחושה שרגישותו של מאראי לניואנסים ודקויות מטרתה לגרום לנו להרגיש כמו אותו "בן אדם שמורידים לו קטרקט מהעיניים עם אולר" (262). עדין או נעים זה לא. אבל "האמיתית" לא נועד לעשות לנו נעים. ייתכן שמטרתו של מאראי בזמן כתיבת הספר היתה לתאר אירופה חרבה בין שתי מלחמות עולם, בה האנושות, על כל הערכים והעקרונות שהנחו אותה, פשטו את הרגל. במקום יופי יש לנו כיעור, האהבה היא קטנוניות או "פנקסנות מסתורית ומפחידה" (161) לגברים אין "זכות לשפוט את הנשים בחומרה. יש לנו זכות רק לרחם", כמו שאומר פטר, "וייתכן שלא עליהן אנחנו מרחמים אלא על עצמנו, הגברים, כי אנחנו לא יודעים לפתור את המשבר הקבוע והמביך הזה במסגרת יריד הציוויליזציה הגדול" (163). והיריד של האנושות, היריד העלוב והעצוב של האנושות, ההולכת ושוקעת בכיעורה ביבשת הישנה וההרוסה ממלחמות, נגלה לפנינו ככל שמתקדמים בקריאה. אין פלא שגיבורי הסיפור ששרדו את המלחמה עברו לאמריקה - שם לפחות יש איזשהו ניצוץ של תקווה, בדל אפשרות להמשיך.

ניתן אולי לראות ב"האמיתית" כספר שלא מאמין בספרות באותה המידה שהוא לא מאמין באהבה: "חלק גדול מהטרגדיה המלאכותית של העולם האנושי נפל עלינו בגלל ההשפעה השקרית של ספרים מפוקפקים על בני האדם. הרחמים העצמיים השקרים הרגשיים, הסיבוכים המלאכותיים הם במידה רבה תוצאה של לימוד ספרות מזויפת בורה או פשוט רק מרושעת... אתה שואל למה אני הכי בז? לספרות? לטעות הטרגית שנקראת אהבה? או פשוט לבני אדם? שאלה קשה" (107-106). ובכל זאת, הספר נכתב. בין אם הסופר או גיבוריו לא מאמינים באהבה, וגם אם האנושות עבורם היא יריד הבלים אכזרי, מבין השורות עולה האמונה בחברות ובאיזושהי שותפות גורל שעושה את סד העינויים שנקרא חיים לנסבל מעט יותר.

"האמיתית", שאנדור מאראי, מהונגרית: מרים אלגזי // כתר ספרים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully