פרפרי צעצוע

החגים האלה. אלוהים ישמור. כל שנה זה מגיע וכל שנה, בלי יוצא מהכלל, זה מוריד אותנו לברכיים. ארוחות, משפחות, אחיינים, החולצות החגיגיות מגוהצות וכך גם כרטיסי האשראי. וההורים שרק התחילו להתאושש מהחופש הגדול, נאלצים להתמודד מיד עם ראש השנה וכעת גם עם סוכות. לאלה נאמר: הסירו דאגה מלבכם ולו לרגע או שניים. שתי המלצות על סרטי אנימציה המציגים בבית הקולנוע בימים אלו, יכולות להעניק לכם שלווה של שעתיים לפחות. ויש גם נזיפה במפיצים ששווה לקחת בחשבון.

אז לפני הכל, מה נסגר עם התרגום? אל תבלבלו בביצים על התאמה לקהל היעד המקומי. הילדים של היום רחוקים מלהיות סתומים ואין שום סיבה להתייחס אליהם כאל כאלה. שם הסרט במקור ובתרגום חופשי הוא "מעונן עם סיכוי לכדורי בשר" והוא חמוד ומשעשע יותר מזה הישראלי שנתנו לו. גם שורת המכירה "תתכוננו לסרט מצחיק בפיתה" מביכה יותר משהיא עובדת. אז נכון שסחים, יש בכל מקום. אבל זה לא אומר שצריך לתת להם לעברת שמות של סרטים.

"גשם של פלאפל" מבוסס על ספר ילדים מצליח ומביא את סיפורו של פלינט שחולם להיות מדען ממציא למורת רוחו של אביו, איש פשוט בעל חנות למוצרי דייג. הכל מתרחש בעיירה אפרורית השוכנת על אי מבודד באוקיאנוס האטלנטי (הממוקם בדיוק מתחת ל-A של האטלנטי), בה כולם ניזונים מסרדינים מבלי להנות מהם כלל כי סרדינים זה איכס. פלינט ממציא מכונה שיכולה להפוך מים למזון של ממש והבלגן מתחיל כשהמכונה מגיעה אל השמיים ומשם ממטירה מאכלים מהסוג האהוב (והלא בריא).

תופעת הטבע, שהיא כלל לא תופעת טבע אלא מעשי ידי אדם פר אקסלנס, מושכת הרבה תשומת לב וכמו שאפשר לדמיין יוצאת משליטה והופכת לאיום של ממש, לא רק מקומי אלא כזה שמשפיע על מזג האוויר בעולם כולו. עוד בסרט, חזאית חמודה עם רגשי נחיתות ואלרגיה לבוטנים, ראש עיר מושחת שרק מחפש להתעשר על חשבון אחרים וקוף מדבר.

"גשם של פלאפל" הוא סרט טיפשי אבל משעשע, הוא מצטיין בלא לקחת את עצמו ברצינות ובכך לא נופל במלכודת היומרנות שמאפיינת סרטי ילדים עם "אמירה". ודווקא יש לו אחת. אפילו כמה. הוא אומר משהו על תרבות גרגרנית שלא יודעת שובע (קפיטליזם) על איבוד הזהות האישית במלחמה על פופולריות והכרה חברתית (להיות סלב בכל מחיר) ועל יחסי הורים וילדים בעידן הטכנולוגי. האמירה האחרונה מנפקת את אחד הרגעים המצחיקים בסרט, כשאבא של פלינט מנסה לשלוח לו מייל מהמעבדה לסלולר. אבא שלי בקושי מתפעל אס.אם.אסים.

האנימציה חיננית, צבעונית ומלאת שמחה. השימוש בתלת המימד במידה ובטעם טוב וגם פס-הקול לא נופל לקשקשת. "גשם של פלאפל" יענג את הילדים ולא יענה את ההורים ולפעמים, כמו הפעם, לא צריך יותר מזה.

זה זמן מה שפיקאסר מריצים בבתי הקולנוע ואון-ליין, את הטריילרים ל"צעצוע של סיפור 3" העתיד לצאת ביוני 2010. לאילו שבילו בעשור וחצי האחרונים על מאדים נזכיר ש"צעצוע של סיפור" הפיצ'ר המלא הראשון מבית פיקסאר, הוא הסרט שהפך את עולם האנימציה הממוחשבת (ובכלל) ואת המושג החמקמק "סרטים לכל המשפחה" על הראש.

כשהוא יצא לראשונה ב-1995, שום דבר לא נראה, הריח או התנהג כמוהו, אבל מאז הרבה ניסו. עכשיו הוא יוצא שוב, בסמוך לחלקו השני בגרסת תלת מימד חתיכית ומשופרת. והסרט, תאמינו לי, לא התיישן במיל. האנימציה נהדרת, הסיפור מושלם והדמויות, הו הדמויות: טום הנקס כוודי הקאובוי (תפקיד חייו לטעמי) וטים אלן כבאד לייטייר גשש החלל, מובילים את כל הצעצועים מהחדר של אנדי להרפתקה של פעם בחיים. או פעמיים. או שלוש ביוני הקרוב.

וודי, באד, מיסטר פוטייטו הנרגן, סלינקי החנפן, חיילי הצעצוע האמיצים ורקס הדינוזאור החרדתי כולם עדין מצחיקים, מרגשים ומלאים בכל הטוב שיש לעולם להציע לך כל עוד אתה ילד. או בעל ילד. או ילדותי בעצמך. עם פיקסאר, זה לא באמת משנה.

מה שכן משנה, וכדאי שמישהו ייקח את זה לתשומת ליבו, זה שהמחיר לסרט בתלת מימד היום יעלה לכם 45 שקלים. עכשיו, אני לא יודעת מה עובר בראש של מפיצי הסרטים המקומיים, אבל אם אתם מנסים להלחם בהורדות מהאינטרנט ואם אתם רוצים להיות חלק מתעשייה משגשגת (ואף אחד לא יכול לומר שלאנימציה אין שוק בישראל), אז כדאי שתתחילו להתנהל בהתאם. אין שום סיבה שבעולם שמשפחה עם 2 או 3 ילדים תוציא סכום שסובב את ה-200 ש"ח (עם קצת נשנושים, כמתבקש) בבילוי שגרתי בקניון. זו גזילה שערורייתית ולטווח הרחוק, לכם היא תעלה יותר. חג שמח!