"חבל שקוטלים אותו בברוטליות"

הדיון התרבותי סביב פועלו הקולנועי של עמוס גיתאי תמיד הכיל תערובת מסוכנת של קיטש ופוליטיקה, ביקורות קטלניות בישראל לעומת הסרת כובע בפסטיבלים היוקרתיים באירופה. זו בדיוק הנקודה ממנה מסרב לצאת הבמאי רן טל, זוכה פרס אופיר ופסטיבל ירושלים על סרטו עטור השבחים "ילדי השמש", במבט המרתק שלו על גיתאי, ב"עמוס גיתאי מחפש את הכרמל". הסרט התיעודי עוקב אחרי גיתאי במהלך ההכנות לצילומי סרטו האחרון, "כרמל". שני הסרטים יוקרנו בשבת (10 באוקטובר) בפסטיבל חיפה.

"הייתה שאלה מאד גדולה אם להתעסק בויכוח סביבו בארץ או לא", מספר טל לוואלה! תרבות. "החלטנו שמראש שזה לא ויכוח מעניין במיוחד, שממילא נסגר אחרי חמש דקות שיחה בדרך כלל. עצם זה שאנחנו לא מתעסקים בו הוא הצהרה, שאין למעשה טעם בדיון אם הוא אמן גדול, או כל מיני תארים שאחרים מדביקים לו".

"הביקורת עליו אומרת יותר על השיח הישראלי בקולנוע מאשר על גיתאי עצמו. אני לא רוצה להיכנס לנעליים של מה אני חושב על הקולנוע הישראלי, אבל אני יכול להגיד שגיתאי מגיע מעולם של דיון על קולנוע ואמנות שלא מתקיים בישראל וגם לא מתקיים בעולם למען האמת. אלו אזורים מאד צרים אבל מעניינים מאד של קולנוע שמתעסק בשפה, צורה ולאו דווקא בסיפור או אמנות הסיפור. הוא לוקח על עצמו חלקים אחרים של האמנות ואותם הוא מנסה לחקור וזה קולנוע פחות פופולרי. חבל שפה יש מעט אנשים שמנסים לתווך את העבודה של הקהל וקוטלים אותו בצורה מאד ברוטלית לאורך שנים".

"מראש הורדתי את היומרה להעביר את גיתאי לעולם. זה ניסיון להתבונן לא בצורה מקסימליסטית על תהליך עבודה ואולי דרך זה לנסות ולהבין את מה גיתאי חוקר ולאן הוא מנסה להגיע. מאד חשוב לתוצאה. הוא לא תהליך טקטי, אלא פעמים רבות חיפוש".

החיפוש הזה, למרות קוצר היריעה, לא מראה את גיתאי "כפי שלא נראה מעולם", כמו מיטב הדוקו-בשקל של השנה האחרונה, אלא פשוט את עמוס גיתאי – רחוק מסנטימנטליות, כמעט ממודר באופן שבו הוא שומר את הרעיון השלם והסופי לעצמו. טל החליט מראש שלא להיכנס לצד הפסיכולוגיסטי של מושא הסרט, אלא בחר להשתמש בטכניקה שבה גיתאי חוקר את הנושאים שמעניינים אותו.

"זו בחירה שלי, מתוך הבנה שלי את הדמות", מסביר טל. "אני מנסה להבין מול מה אני נמצא והרגשתי שזה מה שאני הייתי רוצה בתור צופה, בתור אחד שמתעניין בעבודה של גיתאי. גיתאי הוא אמן הדברור של עצמו, של הסברת העבודות שלו. לא רציתי להיכנס לשם".

"גיתאי מבין מצלמה, מבין תקשורת טוב מאד ואני חושב שניסיתי לכבד את חוסר הרצון שלו ואפילו הצורך שלו לא לעשות טיפול באמצעות המצלמה. לא ניסיתי להיכנס למקומות האלו, פשוט להסתכל עליו ואולי להבין קודם כל את העולם האמנותי שלו ואחר כך אולי קצת את גיתאי עצמו".

"אני לא חושב שזה קשור לפחד. זה קשור ליחסים הוגנים עם מי שאני מצלם אותו, לא לקחת אותו למקומות שאינטואיטיבית הוא לא רצה להיות שם כי זו הדרך הלא נכונה. הייתי יכול לנסות לעשות את זה ולהוריד בעריכה במקרה של כישלון, אבל לא ניסיתי. בהתבוננות יש אפשרות להבין דברים שהלהג או המילים שנשפכות לא מצליחות להמחיש. לכן באמת כמעט לא דיברתי איתו באופן ישיר בסרט".

תהליך העבודה של גיתאי בו מתרכז טל הוא אכן שונה ונדיר. באחד מהקטעים הבודדים בו טל שואל את גיתאי שאלה למצלמה, הוא תוהה מדוע מספר ימים לפני תחילת הצילומים גיתאי נמצא במלון בניו יורק, לקראת הצגת רטרוספקטיבה לעבודותיו, במקום בחזרות, הכנת סטורי-בורד ועוד. "אני שואל זאת כי לפעמים זה מה שהצופה רוצה לשאול", מספר טל. "זה מעניין לראות כמה אנשים מתעצבנים מאיך שהוא עובד. זה מפליא לראות את האמוציות הזה כלפיו כשגיתאי פשוט מציע עוד אפשרות לקולנוע".

"בתי הספר לקולנוע חינכו באופן כמעט צבאי את האנשים. גיתאי מציע אופציה אחרת, בלשון שלו היא אופציה 'רדיקלית' ושווה להסתכל עליה להעשיר את האפשרויות. הוא גדל על ספרות אחרת, אמנות אחרת וקורפוס של הוגי דעות אחרים וכמו שאתה רואה ב'כרמל', אחד הסרטים הקיצוניים שהוא עשה, גיתאי נוטש לחלוטין את נושא נרטיב ויוצר מין מאמר או מסה קולנועית או אני לא יודע להגדיר את זה. זה חלק מאיך שהוא תופס את העבודה שלו וזה גורם לאנשים אחרים לכעוס".

בסצנה מעניינת אחרת בסרט, חוזר גיתאי לקיבוץ כפר מסריק אליו נשלח בילדותו ומשם ניהל התכתבות ענפה עם אמו, אפרתיה. הסרט מסתיים באחד ממכתבי התשובה שלה לבנה. בסצנת הקיבוץ אומרת אמו המאמצת של גיתאי כי חלק מבני הקיבוץ חוששים מכך שהבמאי יעשה עליהם סרט. בנקודה הזו, נראה שטל, ש"ילדי השמש" שלו עוסק בחוויה המורכבת של ילדות בקיבוץ, היה רוצה להיות מעורב יותר.

"גיתאי מדבר על זה תמיד כתקופה שעשתה לו טוב, אבל יש שם עוד דברים שהוא לא רוצה להתעסק איתם", אומר טל, "וזה מרומז גם בשיחה שלו עם הוריו המאמצים וגם במכתבים שהוא כתב. חוויית קיבוץ היא חוויה מורכבת מאשר טוב-רע וגיתאי תמיד תופס את חווית הקיבוץ כחוויה יותר מורכבת ממה שהוא מוציא החוצה. אני מכבד את העדות שלו, כי זה לא מקום שהוא ברח ממנו והוא לא רוצה לחזור אליו. מהמכתבים ומהשיחה אתה מבין שזו תקופה יותר מורכבת".

"אני חושב שהבנתי דרך הסרט וגם דרך 'כרמל' את ההקשר האישי שבתוכו גיתאי עובד. הבנתי כמה ההקשר הזה בעצם דומיננטי בעבודה שלו לאורך השנים וכמה זה חלק בלתי נפרד, איך הוא קשור להיסטוריה המשפחתית שלו דרך אירועים שמעניינים אותו, כמו גם הקשרים החזקים שלו עם ההורים שלו".

"אני חושב שכמו סרט דוקומנטרי, צריך להבין מה הסיפור ומה אני רוצה להגיד", מנסה לסכם טל את היצירה. "כאן אני נכנס לדיון על גיתאי בלי להיות הדהוד של טוקבק. רציתי להביא עוד צד של גיתאי, לבוא ממקום אחר, איך להתייחס לגיתאי בלי השיח המאוד ביזארי שנהיה סביבו ובלי להיות מסחטה רגשית של 'להפוך אותו לאדם'. גיתאי עובד בדרך מסוימת שכאן לא מצליחה לחלחל וחבל – זה מרדד את השיח ובסופו של דבר גם את היצירה".

"מאד. למרות שהוא בחיים לא יודה בזה".

* הסרט "עמוס גיתאי מחפש את הכרמל" הוכן במסגרת הסדרה "גיבורי תרבות" של טל, סיון ארבל וענת זלצר, שמאחוריה עומדת חברת ההפקות של זלצר ושל מודי בר און בתמיכת מפעל הפיס. בעונה החדשה של הסדרה, שתשודר בערוץ 8, יככבו לצד גיתאי דמויות כמו יהודית רביץ, רם כרמי ודוד ריב.