תיבת נוח

בשבועיים וחצי האחרונים שמעתי הרבה מאוד רדיו איטלקי, במהלך החופשה השנתית שאחוזים ניכרים ממנה עברו עלי במכונית שכורה שעשתה את דרכה צפונה מרומא למילנו. בגדול, נראה שהאיטלקים חובבי רדיו מהז'אנר של דידי הררי. בקונטרסט חד לנוף שנשקף מהחלון נחשפתי לאינסוף פטפטת צחקקנית באיטלקית, מתוחזקת בפופ איטלקי עכשווי ולהיטים לועזיים לוהטים כמו “Sweet Dreams” של ביונסה, “Manos El Aire” של נלי פורטדו, "פפראצי" של ליידי גאגא וכמובן “Uprising” של מיוז.

מוזיקה סו-קולד איכותית אין הרבה ברדיו האיטלקי. זאת אומרת, בטוח שיש, אבל צריך לדעת איפה לחפש. ובדיוק כמו שלא יודעים איפה למצוא אוכל טוב, ובאופן שיטתי נופלים לכל מלכודת תיירים במסווה של טרטוריה אותנטית, כך גם את מסתרי הרדיו האיטלקי קשה להצליח לפצח.

לאור כל זאת, קל להבין כמה הופתעתי כשבנסיעה פסטורלית בין השדות של טוסקנה, נתקלתי בשדרן איטלקי קולני – כל השדרנים האיטלקים קולניים – מראיין באנגלית שני בחורים שקטים ומופנמים עם מבטא זר ומתרגם מיד לאיטלקית כל מה שהם אומרים. הפער הבולט בין הטמפרמנט של השדרן לזה של מרואייניו היה כל כך מוזר ומשעשע. השיחה נסבה סביב ההחלטה של שני הבחורים הביישנים להקליט את אלבומם האחרון דווקא בארץ חמת מזג כאיטליה, השונה כל כך מארץ מוצאם. הם מאוד נהנו וזו הייתה עבורם חוויה נפלאה, כמובן.

אחרי כמה דקות של שיחה, אליה נכנסתי רק באמצע, ביקש השדרן ממרואייניו להדגים, בנגינה חיה באולפן, את תוצאות המאמץ. הבחורים המנומסים ענו "בשמחה", והחלו לנגן שיר חדש, "Boat Behind" שמו, שמיד חשף את זהותם. בשנייה שהם החלו לשיר לא נותר מקום לספק כי מדובר ב-Kings of Convenience.

קינגז אוף קונביניינס באיטליה? זה באמת מוזר. מה גם שצמד הפולק הנורווגי, שלא הוציא אלבום כבר חמש שנים, לא ממש היה נטוע חזק בתודעה בשנים האחרונות. חמש שנים בין האלבום השני לשלישי זה באמת הרבה מאוד זמן. אבל עכשיו הם שוב איתנו. גם כאן בישראל ולא רק באיטליה, עם האלבום “Declaration of Dependence”.

בתחילת העשור – לפני האנטי-פולק והפריק פולק וכל שאר הוריאציות המתחכמות על התמה האקוסטית – החיו שני בחורים נורווגים חנונים למראה את המורשת של סיימון וגרפונקל. בזמנו, החדיר המוטו שלהם, “Quiet Is the New Loud”, בקול תרועה רמה את הפולק-פופ החרישי לשורות הבון-טון של האינדי החדש. עבר מאז כמעט עשור שלם, בו הם הוציאו אלבום שני וכל אחד מחברי הצמד התנסה גם בפרויקטים אחרים. עתה הם מוציאים אלבום חדש, שקט ועדין כמו שני קודמיו. אולי אפילו יותר.

אני לא מצליחה להיזכר מתי שמעתי לאחרונה אלבום רך ועדין כמו “Declaration of Dependence”. השיר הפותח אותו, “24-25”, נשמע כמו ענן. הבא אחריו, “Mrs. Cold”, קצת יותר חי, ומרגיש כמו בריזה קלילה המרעידה מעט את העלים על צמרת עץ לעת ערב. “Me In You” נשמע כמו שקיעה. יש באלבום גם ערפל, זריחה, דייסת שיבולת שועל מתבשלת לאיטה וטיפות טל זעירות על שמשה של אוטו.

האלבום, מן הסתם, אווירתי מאוד ומתאים בול לסתיו, אבל השמש בכל זאת מנצנצת בו ברוב השירים. יכול להיות שאני מושפעת מהעטיפה וממה שלמדתי מהתכנית ברדיו האיטלקי: שחלק גדול מ“Declaration of Dependence” הוקלט באולפני אסגונו שברוביירה, איטליה, ושלאכזבתו של השדרן, צילום העטיפה, בו רואים את שתי הצנוניות הסקנדינביות יושבות על חוף ים, דווקא לא צולם בארצו אלא במקסיקו.

קינגז אוף קונביניינס הופיעו הרבה בעולם במשך חמש השנים האחרונות, ובמהלך ביקוריהם בארצות שונות הם כתבו את השירים לאלבום החדש. את "Boat Behind" הם כתבו באיטליה, שם גם ביצעו אותו לראשונה בהופעה. לשדרן המבסוט הם סיפרו שהקהל האיטלקי שר איתם את הפזמון החוזר, למרות שהם כתבו את השיר במהלך בדיקת הסאונד שלפני ההופעה ולמרות שהקהל לא ידע אנגלית. השדרן אמר שהוא לא מופתע.

גם באלבום החדש מייצרים קינגז אוף קונביניינס פולק-פופ אלגנטי ומעודן כיאה לשני בחורים מהורהרים למראה הלובשים קרדיגנים ומכנסיים בצבע בז'. המלודיות הפשוטות והיפות והעיבודים המסוגננים, הכוללים, בנוסף לגיטרות אקוסטיות, גם ויולה וקונטרבאס, ללא ספק יכולים להנעים את הזמן לכל מאזין. אלא שקינגז אוף קונביניינס לא מייצרים מוסיקת לאונג' ובהחלט מנסים להטעין את המוזיקה שלהם גם ברגש. ופה מגיעה הבעיה.

כמו באינדי הישראלי המושר באנגלית גם אצל קינגז אוף קונביניינס העובדה שהם שרים בשפה שהיא לא שפתם יכולה להוות בעיה. לשיר באנגלית במבטא זר יכול הרבה פעמים להיות חינני ומקסים, אלא שקינגז אוף קונביניינס הם מהאסכולה שמנסה להסתיר את המבטא. אפשר בקלות להאשים אותם בנסיון להתחזות לאנגלוסכסים וביומרה לבצע שירים אישיים ואינטימיים בשפה שהיא לא שפתם. לא שאני מפקפקת בכוונותיהם, חלילה, אבל באופן כמעט בלתי מודע השילוב הזה יוצר בעיית אמינות. נראה לי שהייתי מתרגשת יותר מהשירים שלהם אם הם היו שרים בנורווגית, אפילו שלא הייתי מבינה אף מילה (מקסימום ניתן היה להוסיף תרגום לטקסטים בעטיפה הפנימית).

אם זה בשל בעיית השפה או מאיזו סיבה עלומה אחרת, מעולם לא הצלחתי להתחבר לקינגז אוף קונביניינס באופן רגשי ותמיד תפסתי אותם יותר כסוג של מוזיקת רקע נעימה ומרגיעה (כשהיא לא מעצבנת). לא שהאלבום החדש שינה משהו מהבחינה הזאת – ולא נראה לי שהוא צפוי להביא לצמד קהל חדש שטרם נשבה בשני האלבומים הקודמים – אבל גם אם זה נסיבתי, אלבומם החדש תפס אצלי מקום מיוחד. באופן לגמרי מפתיע ובלתי צפוי התערבבו לי פתאום קינגז אוף קונביניינס עם ליידי גאגא ומיוז האיומים, עם אדריאנו צ'לנטנו ופפינו די קפרי – כוכבי העבר האיטלקים הזוכים לרטרו במדינתם – עם פבריציו דה אנדרה שנשמע כמו אריק אינשטיין האיטלקי כשהוא שר על אהבות אבודות, עם סופיה ואורליה מ"כוכב נולד" האיטלקי, ועם ג'אנה נאניני - כוכבת הרוק האיטלקייה המזדקנת שפוסטרים שלה המקשטים את רחובות מילנו מוכיחים שהיא עדיין פעילה.

בין אם יש בינהם קשר או לא, כל אלה יישארו לנצח במאגר הזיכרונות המוזיקליים שצברתי ברוד-טריפ באיטליה. אנחנו אמנם לא תפסנו טרמפיסטיות יפות בטיול שלנו, אבל גם אני, כמו ארלנד אויה בקליפ של "Boat Behind", הבטתי במפה בעוד חברי נהג בין שדות ירוקים וחומים.