ירח מלא

"ירח", סרטו הראשון של דאנקן ג'ונס - הבן של דיוויד בואי שהסתיר את שמו בשביל שלא נזכיר לכם את זה - הוא סרט מדע בדיוני. גיבורו חי על הירח, נוהג בכלי רכב עתידני ומדבר עם מחשב תבוני ששמו גרטי (קולו של קווין ספייסי). אבל בניגוד לרבים מסרטי הז'אנר שמגיעים לבתי הקולנוע בתקופת הקיץ, זהו לא סרט שהמדע, או הבדיון, תופסים בו את הבמה. כשמפרקים אותו לגורמים – ורוב הסיכויים שתעשו זאת אם תראו אותו – זהו סרט על בדידות.


יש בהצהרה הזו מן הקלישאה, היות וניתן להבין שמדובר בסרט על בדידות גם אם תקראו את תקציר העלילה. אבל שום קריאה מקדימה לא יכולה להסביר לצופים עד כמה הבדידות משמעותית ב"ירח" ועד כמה היא שולחת חיצים ישירות ללב. הרגש הבסיסי שמתעורר כשאתם בחדר מלון במדינה זרה, מסתכלים על תמונה משפחתית, או כשאתם תקועים במתקן צבאי מבודד. הרגש הזה משתלט על המסך כבר בדקות הראשונות ולא מרפה לאורך כל הסרט.


גרוע מכך, הוא צועק לכם בקול רם שהתקווה הזו, לחזור למקום אליו אתם שייכים, ולמצוא את עצמכם באמת בבית, היא לעיתים קרובות רק אשליה. וככל שהזמן עובר, האשליה הזו מתנפצת לכם בפנים. אז כבר אין לכם לאן לחזור.

במרכז עלילת הסרט, שסגר אמש את פסטיבל אייקון למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים, נמצא סם בל (סם רוקוול), אדם שתפקידו לתחזק את הבסיס של חברה גדולה על הירח, לטפל במכונות בבסיס ולשלוח מדי פעם לכדור הארץ קפסולות אנרגיה שמספקות 70% מצריכת החשמל בכדור הארץ. בל מבצע את המשימה לבדו, כשלצדו נמצא בכל זאת מחשב מדבר שמתפקד כעוזר שלו, כמו גם כפסיכולוג (ומי לא צריך פסיכולוג אחרי 3 שנים של בידוד) וכאחראי מטעם החברה. בהיעדר קשר ישיר עם כדור הארץ, הדרך היחידה שלו לתקשר עם העולם החיצוני היא דרך מברקים מצולמים שהוא שולח ומקבל – הן ממעסיקיו והן מאשתו.

שבועיים לפני תפוגת חוזה העבודה של בל, מופרת שגרת חייו כשלפתע הוא מתחיל לראות חזיונות ולקבל כאבי ראש תכופים. האירועים האלו נגמרים בתאונה ולאחריה מתעורר סם בל במרפאה ומתחיל במסע כדי להבין מה קרה, ולא פחות חשוב מכך, מי הוא.

"ירח" לא מנסה למתוח את צופיו לגבי התעלומה המרכזית בו. אחרי החצי הראשון של הסרט הקהל מבין את המתרחש וסביר להניח שגם יכול לנחש בדיוק רב את סופו של הסרט. אבל פתרון התעלומה, והסצנות האחרונות ב"ירח", הם לא מה שחשוב כאן – וזו עדות מסוימת לאיכות הסרט. מה שממגנט את הצופה למסך היא לא התעלומה, אלא הדמויות, המעטות אך המעניינות, ובראשן סם בל בביצועו המרהיב של סם רוקוול.

על רקע תפאורה סטטית ומינימליסטית, מצליח רוקוול לייצר כאן הופעת כמעט-יחיד מעולה, שהופכת למסובכת הרבה יותר בעקבות התסריט. הוא מראה לנו את השלבים השונים שבהתדרדרות התקווה להגיע הביתה, בצורה מאופקת, בלי יותר מדי פאתוס, מה שהופך את הסרט להרבה יותר עצוב.

קשה להגיד ש"ירח" הוא אחד מסרטי המדע הבדיוני הטובים ביותר של העשור, או להגדיר אותו כמשמעותי בתוך הז'אנר, אבל ב-97 הדקות שלו הוא מצליח לרגש, להצחיק ובעיקר לגרום לכם לרצות להגיע למקום בו תוכלו להרגיש בבית.