פרצוף של פושע: פיטר גרין - נו, ההוא מהזה

פיטר גרין (לא להתבלבל עם ההוא מפליטווד מק) נולד במונטקלייר ניו ג'רזי ב-1965, לא סיים תיכון והתחיל לשחק כאשר היה בן 25. מלבד "חים על מאדים" ו"חוק וסדר", לא תוכלו למצוא את גרין ביותר מדי סדרות טלוויזיה ידועות, אולי זה כי הסרט הרביעי בו השתתף ("ספרות זולה" אליו נגיע בהמשך), הוא מה שקוראים אותו בתעשייה "הצלחה". משם הדרך לתפקידים (קטנים עד קטנים ביותר) בקולנוע הייתה קצרה יותר. גרין ברוב המקרים ילוהק כפושע, בין אם זה גנב, טרוריסט, שכיר חרב, רוצח או סוטה מין. כנראה כי גובהו, מצחו ומבנה פניו לא צועקים "הגיבור". אפשר להבחין בגרין בסרטים כמו: "ליל הדין", "רצח למטרת רווח", "תמונות מזירת הפשע", "החשוד המיידי", "הנוכל המבריק", "אמנות החבלה", "פורצי החוק" ו"סוף המשחק". מאז 1998, גרין מתגבר על בעיית הרואין קשה ואת הג'סטה של הסיגריה לפנים של סטיבן בולדווין ב"החשוד המיידי" הוא אילתר על המקום.

תמיד נחמד למצוא עוד שחקן לא מוכר מהסרט הזה ובזכות "נו, ההוא מספרות זולה", המדור שהוקדש לבואו של טרנטינו לארץ, נוכחתי לדעת שאני מכיר את הטיפוס הזה. אחרי שבוטש המתאגרף (ברוס וויליס) לוקח כסף מהגאנגסטר מרסלוס (וינג ריימס) בכדי להפסיד בקרב (רק שהוא מנצח בקרב), הוא וחברתו פביאן (מריה דה-מדיירוס) מתכוננים לברוח מהעיר, אך מגלים שהשעון של אביו של בוטש (שהגיע אל בוטש בדרכים משונות ועקלקלות שכוללות את פי הטבעת, לא נכנס לזה) נשכח בדירתו. בדרך הביתה בצירוף מקרים מוזר, נפגשים בוטש ומרסלוס ברחוב ותוך כדי מכות, מגיעים לבית העבוט של מיינרד (דווין וויטיקר) שקושר את שניהם במרתף וקורא לזד (גרין).

נראה שמיינרד וזד - שוטר באור וחובב סטיות בחושך - עושים את השפיל שלהם כבר זמן מה וזד מתחיל ראשון את מסכת ההתעללות (כי הוא הדומיננטי). סופו של זד רע ומר כידוע, אך מעשיו המגונים מצליחים לפתור למרסלוס ולבוטש את הבעיות ביניהם והצ'ו?פר שלו "גרייס", לוקח את בוטש ופביאן אל המשך חייהם. שימו לב שזד עדיין נושם בסצנה האחרונה בה הוא נראה, אך הצהרותיו של מרסלוס לא משאירות המון מקום לדמיון וכאשר נשאלת השאלה "מי זה זד?" מגיעה התשובה הברורה: "זד מת בייבי, זד מת."

סטנלי איפקיס (ג'ים קארי), פקיד בנק אפור ומשעמם, מוצא מסכת עץ ירוקה ומסתורית ולאחר ששם אותה על פניו נהפך לסופר גיבור/דמות מצוירת שמזניקה את הקריירה של ג'ים קארי לגבהים חדשים. השמועות אגב אומרות, שהסרט אשכרה עלה פחות כסף בגלל מה שקארי מסוגל לעשות עם הפנים שלו. מערכת יחסים (אם אפשר לקרוא לזה ככה) שנרקמת בין סטנלי (בתור ההוא עם הפנים הירוקות) לבין טינה הרקדנית (קמרון דיאז), מצליחה מאוד לעצבן את דוריאן טיירל (גרין) פושע מקומי שמגלה על כוחותיה של המסכה וחומד אותה לעצמו. דוריאן הוא רע קלאסי, בלי המון רבדים אנושיים אך כזה שנלחץ יותר ויותר ככל שהסרט מתקדם, אל מול אדישותו הפראית של הזר הירקרק. כאשר משיג דוריאן את המסכה המדוברת, אנחנו רואים שבידו, המסכה לוקחת את פניו וקולו לכיוונים מאוד שונים מאלו של איפקיס.

אין דבר יותר נחמד ומשמח מסרט ממוצע של סטיבן סיגל ו"מצור ימי2: תחת מצור" הוא אולי המשמח מכולם. קייסי רייבק (סיגל) הספיק להתאושש מכל הרעים שהביס בסרט האחרון ואנחנו מוצאים אותו על רכבת בחופשה עם אחייניתו הקטנה (קת'רין הייגל בצעירותה). אולם לרוע המזל, טרוריסטים חטפו את הרכבת, שם הם מתכוונים להשתלט על לווין בעל יכולות לייזר ולאיים על העולם כולו. את ראש הפרימידה מרכיבים מרקוס פן (אוורט מק'גיל) המנהיג, טראביס דיין (אריק בוגוסיאן) המדען שעבד בעבר עם הרשויות והחליט להחליף צדדים ושכיר החרב הראשי (גרין), שמנסה לבסס את מעמדו כרע העיקרי, אך חוטף סטירה מביכה במיוחד ממרקוס. דמותו של גרין מריחה מלחץ, בעיקר בגלל רייבק החמקמק. כאשר הוא מוצא את בובי זאקס (מוריס צ'סטנאט) שהתחבא ברכבת עולה לו הפאסון לראש, אבל כיוון שהוא לא שם לב מי בא מאחוריו, המפרקת שמחזיקה את אותו ראש, נשברת.

ג'ייק (אית'ן הוק) הצטרף זה עתה למחלק הסמים במשטרה וביום הראשון שלו הוא פוגש את אלונזו (דנזל וושינגטון), הבוס החדש. ככל שמתקדם היום, מבין ג'ייק (ומאוחר יותר גם מתוודה בפני חבורה של גאנגסטרים מקסיקנים) שעדיף היה לו להיות כבאי. לקראת סוף הסרט, כאשר כבר די ברור שאלונזו הוא לא אחד מהטובים, נכנסים ידידינו, מלווים בעוד כמה שוטרים מושחתים, לביתו של רוג'ר (סקוט גלן) סוחר סמים חביב וידיד טוב של אלונזו ומנסים לביים חדירה שהסתיימה ביריות. ג'ף (גרין) הבריון שבחבורה אף מתנדב לקבל שתי יריות באפוד המגן שלו, בכדי לתת קצת יותר אמינות לעסק. לדאבונו, אחת מהן לא פוגעת באפוד. ג'ף הוא רע בין רעים וחוץ מהצהרה על מידת הנוחות שלו לקחת כסף מלוכלך, אין לו המון שורות בסרט. כובע הצמר השחור, שמסתיר את בלוריתו הבלונדית מקשה עלינו לזהותו, אך תווי פניו הממותגים והבעת הבאד גאיי הנצחית לא מותירה מקום לספק לגבי טיב אופיו.