מקור הבעיה

אנחנו, מצופיך הנאמנים, היינו שם במעבר התמוה ממשבצת יום שישי - האידיאלית למיומנות של שלח ודרוקר בטיפול מגזיני בחדשות - היישר למשבצת יום ראשון, שם דבקנו בנאמנותנו אל מול הערוץ המתחרה. זה שפיתה אותנו בבידור מהסוג החדש והרע, שלעתים מתבקש לאחר יום עבודה מפרך. נשארנו נאמנים גם כעת, כשניסה ערוץ 10 להטעות אותנו במעבר מבלבל ליום שלישי, תוך שאנחנו מקבלים בהכנעה את אילוצי פרשנות הכדורסל של שלח בראשון. על נאמנות שכזאת לא ציפינו לפרס ועל משבצת שישי האבודה מיותר לבכות עכשיו.

אבל בזמן שנדמה שאילנה דיין וצוותה, ההם מהערוץ המתחרה, ניצלו כל רגע מחופשתם לתחקיר מעמיק, אתם דגרתם על ביציות וסיפקתם לנו בין שליפה לדעה, חצי תחקיר וחצי סקירה כרונולוגית של נושאים משומשים ועייפים.

כמה מרענן לצפות בכתבות תחקיר כשקולך השקול ויכולותיך העיתונאיות מובילות אותך על נתיב נרטיבי ברור שמסופר במקצועיות. נשים כמוך במפת החדשות הן תוספת מבורכת לקאסט עונבי העניבות הלוחמני.

אך היזהרי לך נסלי, פן תיאלצי לסטות מן הנתיב לזה המוביל את עמיתותיך למקצוע אל הלימבו של נשות חדשות. אלו המשוטטות להן ברחבי העולם במרדף אחר דמעה וכאב, מלווה במבט אמפתי המכוון הישר אל לבם של היושבים על הספה (שלום לך מיקי חיימוביץ', שלום לך אשרת קוטלר בנגל – איתכן נדבר בהזדמנות אחרת). כמה נפח בזבזת, נסלי, על צילומי סחטנות רגשית של עגלות ילדים ואולם חתונות, עד שנשאלה השאלה הראשונה שתעיד על אובייקטיביות עיתונאית: כיצד שני אנשים משכילים, המתהדרים בתואר דוקטור, לא הריחו את ריח השחיתות מעסקה בין בית חולים ישראלי למרפאת ביציות ברומניה? מעל ל-30 דקות. ואחריהן הכתבה שמיאנה להיגמר עוד המשיכה.

נגעה ללבנו דאגתך הכנה לעובדיה הנגזלים של הסתדרות העובדים הלאומית. בוודאי גם אברהם הירשזון מתאו שמח שמישהו שם לב לחינגה שניהל מיקי צולר בעוד המשטרה ומערכת המשפט מתמקדות בשיפוד שר האוצר המקורב ביותר לראש הממשלה אולמרט. למעשה, זו הייתה עבודה מקיפה וראויה של קריאת כתב תביעה שהוגש כבר לבית המשפט בפרשה שאין בה עניין, לצד צילום אילוסטרציות וגביית תגובות צפויות. אכן, בשביל זה דרוש תחקיר עתיר מספרים על מלון משופץ בים המלח וראיון סתמי של צולר בעין המצלמה הנסתרת.

ממילא קיבלת תגובה מסודרת ומפורטת של עורך הדין שלו, שאגב, עשתה לכתבה את השירות הטוב ביותר והראתה לכל מי שלא הבין למה דופקים לו שווי נומינלי לפרצוף בפריים טיים - שאתה צודק. שיחקת אותה, חבל שאף אחד לא הבין למה.

בפינת השליפות מהמותן, שביחד עם פינת הדעות היא עדיין חוד החנית של "המקור" בעיקר בזכות יכולותיך הטלוויזיוניות, שאלת את פרופסור עדה יונת מדוע היא נגררת לפסטיבל ומביעה את דעתה על שאלות כלליות, שאינן בתחומי התמחותה. תהית כיצד אדם, הנחשב מומחה בתחום אחד, מרשה לעצמו להיגרר לזעם הטוקבקים רק בכדי לומר את דעתו. כיצד באמת, עפר שלח, אדם המתמחה בתחום אחד מרשה לעצמו להביע דעות בתחום אחר?

גם פרס אופיר, מיקי, לא ימנע את ההתנגדות העזה שסגנון התחקיר בו אתה נוקט מעורר. אתה מסמן מטרה מראש ופוגע גם בה וגם בעצמך, לא תמיד באותה מרטיריות שמייחסים לך. עם זאת, בהנחה שאתה היית מגיש את הכתבה אודות מיקי צולר, סביר להניח שרוב הצופים שאיבדו את עצמם לדעת בסבך המספרים, היו מבינים למה צולר הוא איש נורא כל כך. קצת דמגוגיה היא כלי טלוויזיוני מצוין.

ישראל, לא נעים לומר זאת באופן כה ישיר, אבל אתה אחד מכתבי המגזין הטובים בישראל. עיתונאי עם עין לסיפור אישי מרגש שכמעט תמיד מצליח להימלט ממלכודת הקיטש. בין 40 דקות על ביציות לבין "תחקיר" שמגיע בתזמון תמוה, חסרת. היכולת שלך לקחת סיפור ולהקיף אותו ב-360 מעלות של חדשות, צבע, טוויסט בעלילה ומוסר השכל חסרה עמך. אם הנאמנות שלנו למקור הישן והטוב תחזיר אותנו בשבוע הבא, נקווה שנראה אתכם שם.