בכורה: דיקלה - "לבכות"

(צילום: מירב שושן, באדיבות פונוקול)

בסוף ההקלטה של "לבכות", הסינגל הראשון מתוך אלבומה השלישי של דיקלה המסיימת חמש שנות שתיקה, דיקלה פשוט התעלפה, על אמת. "הצעקות שאתה שומע בגרסת הרדיו של השיר הם עוד כלום", היא מספרת לוואלה! תרבות. "בגרסת האלבום הארוכה יותר יש עוד הרבה, אבל באולפן זה לקח לי טייק אחד. בסיומו יצאתי, החוורתי ופשוט צנחתי על הרצפה. היו צריכים להזמין לי רופא, קטע מטורף. אז גם הבנתי איך זמרת צריכה להרגיש לפחות פעם אחת בחייה".

למרות זאת, דיקלה מסרבת להסתכל על "לבכות" - אותו כתבה עם חנה לפידות (אמא של דנה לפידות) והפיקה מוזיקלית עם ההרכב החם Disiac (עמו משתפת פעולה גם מיי פיינגולד) - כעל שיר דרמטי. למרות שדיקלה זועקת באותו קול עצום שלה "שוב אני בידיים ריקות/אין חלומות אין תקוות" וגם "רציתי לבכות איתך איתך איתך/רציתי להיות שלך שלך שלך", היא מסרבת לראות בו שיר כנוע. "אני דרמטית? ראיתם איך החדשות בטלוויזיה נהפכו לחדשות ערוץ 2?", היא שואלת. "הדרמה הפכה להיות חלק שאנחנו מכורים לו וזה לא נעצר".

"אני לא מתייחסת לזה כאל כניעה, ממש לא". כשאני כותבת אני לא רואה בן אדם, אני לא שרה למישהו ספציפי. יש כאלו ששרים את זה לאלוהים, ליקום. השיר הזה הוא על הלופ, על השורה הזו - "שוב אני בידיים ריקות". זה המקום שבו אנחנו עושים ועושים ושוב יוצאים בידיים ריקות, כאילו כלום לא משתנה בסופו של דבר. זה מעין גלגל של החיים, של כל אחד מאיתנו. כאילו אין דמעות, אין תקוות. אני כותבת קודם כל ממקום של שיתוף, אמת. אני כן כנועה מול היקום, כן כנועה מול אלוהים ומול האהבה והמוזיקה, אבל הכניעה מגיעה מענווה, היעדר אגו וזה מהמם בעיני היכולת לא לפחד לבכות".

למרות שעברו חמש שנים מאז אלבומה השני של דיקלה, "עולם", היא מעולם לא הפסיקה ליצור, לעבוד ולהתקדם. השנה האחרונה הייתה מצוינת במיוחד, לאחר שהייתה חתומה על הלחן של "מונו", להיט הענק של שלומי סרנגה שהוכתר על ידי חברת מדיה פורסט כשיר המושמע ביותר ברדיו בשנת תשס"ט. "עשר שנים אני מלחינה וכותבת ובסוף שיר שזמזמתי סתם בבית עושה כזו מהפכה", היא אומרת בחיוך רחב. "אני מתה על הטקסט של יוסי גיספן. זה פשוט טקסט גאוני ופילוסופי ברמות. אמרתי לשלומי – 'שלומי אחי, גיספן שיחק אותה כפילוסוף'. אבל נראה לי שגיספן לא הבין על מה הוא כותב".

"עוד לא קניתי בית מזה, אם זה מה שאתה שואל, אבל זה מרגש ומהמם שכל פיפס בארץ ישראל יודע מה זה 'מונו'. לא סתם הוא באמת הושמע הכי הרבה".

על ספו של העשור הראשון במאה ה-21, אפשר בהחלט להתחיל לסכם ולומר שדיקלה, באמצעות השירה, הכתיבה והגישה הייחודית שלה למוזיקה הנחשבת ים תיכונית, היא אחת האמניות היחידות שהציבו לזרם הפופ של הז'אנר אלטרנטיבה ארטיסטית ראויה. דרך "אהבה מוזיקה", אחד מאלבומי הבכורה הטובים אי פעם במוזיקה הישראלית וגם דרך "עולם", דיקלה הוכיחה שיש קול שלא מסתפק בלחן מעובד מטורקיה או יוון ובטקסט פלקט על אהבה לא ממומשת. היום, גם דיקלה יודעת להעריך את המסע שעברה, לקראת האלבום החדש.

"אני חושבת ש'אהבה מוזיקה' היה אלבום חד פעמי", היא אומרת. "רן שם טוב, שהפיק מוזיקלית, עשה לי אז את בית הספר של החיים שלי. אני מאד גאה ב'אהבה מוזיקה' ודווקא בימים האלו יותר, כי אני ורן היינו יושבים ואמרנו שאנחנו רוצים לכתוב קלאסיקה. רצינו לשבת בשנת 2010 ולחשוב שעשינו דבר מיוחד. אתה יודע שלא מזמן שמעתי את 'בוקר טוב' המקורי וזה באמת גאוני ונשמר עם הזמן. עשינו עבודה שהוכיחה את עצמה מבחינת התפיסה שלי. ברוך ה', יריית הפתיחה שלי הייתה יוצאת דופן"

"האלבום השני הוא שלוחה של 'אהבה מוזיקה'. זה היה ניסיון להרגיע, למרות שיש יציאות שעד היום אני עושה בהופעות ואנשים נקראים מזה. האלבום החדש הוא מעין סגירת מעגל עם הדבר הזה ויציאה החוצה לחוויה ישראלית אחרת לגמרי. בוא נגיד שבאלבום הזה פחות פחדתי, פחות התאפקתי. שומעים שאני צועקת בלי משים. במובן מסוים, העבודה עם Disiac היא כמו כפפה ליד, כי הם מביאים את אותה אוניברסיטה של רן שם טוב, רק מצד אחר".

"זה לא מאכזב אותי. אני חושבת שהמוזיקה המזרחית תפסה תאוצה כי כמו שדיברנו, הדרמה בישראל הלכה והתפתחה והמוזיקה המזרחית מביאה את הדרמה הזו, כמו למשל 'הוזה אותך מולי' של אייל גולן שהוא שיר מדהים. משהו במוזיקה המזרחית הפך גלובלי, בלתי אמצעי וגם לא מקוטלג. אני חושבת שהאמירה שלי היא בעצם קולאז' של הרחוב הישראלי מהקצה הזה לקצה האחר, עם אמירה מאד חד משמעית שלי ועל זה אני גאה".

"אני לא יודעת לשיר רק שירים עם דרבוקה וקצב, כי זה לא מתאים לי. יש את שרית חדד שעושה את זה הכי טוב, אני לא רוצה להתקרב לזה, כי לא אוכל להביא משהו חדש לסטייל שהיא עושה מושלם. אני המזרחית הארטיסטית ושם אני מרגישה יותר טבעית ויותר בבית. יש לי את פריז ומצרים, לא רק טורקיה ויוון".


כשמתקשרים לדיקלה, שומעים שיר של אבבא, שהם חלק מחייה של דיקלה כמו קייט בוש, פינק פלויד וכמובן, אום כולתום. על הרקע הזה, הליהוק של דיקלה לערב "בנות חווה", בו מבצעות זמרות ישראליות את שירי חווה אלברשטיין כמעט טבעי. אלא שדיקלה לא רק לקחה על עצמה לבצע שיר של החווה, אלא על ה-קלאסיקה של "כמו צמח בר". "החיבור הזה טבעי מאד בעיני", היא אומרת, "בחרתי ב'כמו צמח בר' בגלל שהוא שיר כזה מושלם ולא צריך לשנות בו דבר, אבל אני כן מביאה לתוכו את עצמי, את הדיקלה שברוך ה' יש לי".