(צילום: יח"צ)
פעם בכמה זמן תומר בן אפרים שוב מרגיש את החיידק המוזיקלי מציק לו בגרון. במקרים כאלו, הוא פועל לפי נוהל קבוע כותבים
קצת, מלחינים קצת ואז מרימים טלפון לרן שם טוב מאיזבו. שם טוב מפיק מוזיקלית אלבום, בן אפרים מסתובב על סף ההכרה וחוזר לאלמוניות. כך זה היה עם "עולם מושלם", אלבום הבכורה המוערך שלו וגם עם "הקוסם" שהיה בעל גוון פוליטי חריף יותר.
"ההבדל הוא שהפעם אני פחות לחוץ", הוא מספר בראיון לוואלה! תרבות עם צאת "מחסה", הסינגל הראשון מתוך אלבומו השלישי שייצא בקרוב. "אולי בגלל איזושהי ציניות, איזשהו חספוס מסוים. זה לא שאני לא רוצה להצליח, אני כן מוציא את השיר הזה כי הוא נשמע לי טוב כשיר רדיו. אבל אני ריאלי".
רק את שם טוב אתה לא מחליף.
"האמת שאנחנו מתראים הרבה בתור חברים, כך העבודה והחברות היא די ביחד. עבדנו חלק מהזמן באופן יותר אינטנסיבי, וחלק יותר נוח. בכלל, רן הוא אדם נוח וכיפי".
אתם אפילו קצת שרים אותו הדבר. זה תמיד נראה לי כאילו אתה הגרסה שלו בעברית ולהיפך.
"האמת היא שרן חושב שאני שר בצורה קצת ביזארית. כשפגשתי אותו, הוא אמר עליי שאני מוזר, וזה מבן אדם שפותח את הפה ונשמע כמו תרנגולת צווחת, אבל שיהיה. החיתוך שלי בעברית שונה מאד משלו, יש משהו בפלצטים שדומה, אבל זה ממש לא דומה. אבל לא הייתי רוצה להיות הסולן של איזבו, כי זה כמו לרכוב על פר רודיאו, לא מתאים לי".
בן אפרים מגדיר את "הדרך פרוסה לאחור", אלבומו החדש, כאלבום אישי יותר מאלבומיו הקודמים. "יש בו שיר אחד או שניים שבו האישי והפוליטי מתחלפים ביניהם. תמיד הפוליטי היה חשוב לי אבל הפעם יש באלבום הזה שירים ממש אישיים. בקיצור, יכול להיות שפישוף אמר את זה יותר".
אתה מרגיש שאתה בדרך לסכם?
"חס וחלילה. מקסימום סיכום ביניים".
"מחסה" הוא שיר בן אפרים קלאסי, עם הדיקציה הייחודית על רקע הגיטרה המחודדת של שם טוב. "אקסטזה של חרדה", מכנה זאת בן אפרים. "קשה לצאת לדרך הזו בכל פעם", הוא אומר.
כבר אין את האנרגיה לנסות, או שהחיים עצמם מקשים?
"יש לי שני ילדים קטנים וזה מקשה את הלוגיסטיקה בעיקר. האנרגיות? זה בא והולך. לעבוד ולהקליט זה תמיד כיף, זה מרגיש קצת כמו מילואים".