נבל עם תופים: מייקל ווינקוט - נו, ההוא מהזה

מייקל אנת'וני קלאודיו ווינקוט נולד באונטאריו, קנדה ב-1958. ב-1986 סיים את לימודיו בבית הספר
היוקרתי למשחק, ג'וליארד, ומאז עבד עם במאים כמו: ג'ים ג'רמוש, ג'וליאן שנאבל, אריק בוגוסיאן, אוליבר סטון, רידלי סקוט, קווין ריינולדס ומייקל צ'ימינו. מלבד "מיאמי מחלק מוסר" לא תמצאו המון סדרות טלויזיה בהשתתפותו של ווינקוט, אבל בטח תזהו אותו ברסטים כמו: "שיחות לילה", "בסקיאט", "רומאו בן זונה", "נוסע השמיני 4", "1492", "שלושת המוסקיטרים", "העורב", "מה בדיוק קרה?" ו"לפני שהלילה יורד". לא תופתעו לדעת שווינקוט מלוהק לרוב בתור הרע, הודות לגובהו, תווי פניו החדים וקולו העמוק. אבל ווינקוט הוא לא רק רוע. הוא מנגן על תופים גיטרה ומפוחית, המוזיקאי החביב עליו הוא קית' ריצ'ארדס והוא סייף נלהב, עובדה שוודאי סייעה לו להתלהק לכל כך הרבה סרטים היסטוריים.

לאחר זמן לא רב בשבי הטורקים, מצליחים רובין הבריטי (קווין קוסטנר) ועזים המורי (מורגן פרימן) לברוח חזרה לאנגליה, שם הם מוצאים מקום שונה מאוד מזה שרובין עזב. נראה שאביו של רובין נרצח ושהשריף מנוטינגהם (אלן ריקמן) שולט ביער שרווד ביד רמה ומטיל מיסים שאי אפשר לעמוד בהם. רובין מחליט לקבץ את עניי היער ולהנהיג אותם אל עבר עתיד טוב יותר, אך לא לפני שהשריף הרשע ישלח עליו את בן דודו, גאי מגיסבורן (ווינקוט). גאי הוא צעיר ועדיין קצת תמים, אך עושה רושם שעם הטיפוח הנכון, הוא יגדל ויהיה רשע לתפארת. כאשר השריף נשבע לעקור את ליבו של רובין בכף, גאי לא מבין מה רע בגרזן והשריף נאלץ להסביר לו, אולם אחרי פאשלות חוזרות ונישנות מכיוון גאי בנוגע ללכידתו של רובין הפוחז, מחליט השריף "לוותר" על בן דודו האהוב ולטפל בעניין בעצמו. אולי לא תפקיד חייו של ווינקוט, אבל המבטא האנגלי עובד יפה עם הצרידות המטרידה שלו.

ימים ספורים לפני סוף המילניום (הקודם) ולוס אנג'לס טורפת את עצמה בעזרת מלחמת כנופיות משטרה מושחתות וסוג חדש של סם: מקלט/משדר ששמים על הראש ומשדר חוויות שהוקלטו היישר לתוך המח. לני נירו (רייף פיינס) הוא הסוחר המוצלח ביותר של אותם מקלטים/משדרים ואיכשהו הוא מצליח להתפרנס ולהישאר נקי בתוך כל הלכלוך סביבו, אך פיית' (ג'ולייט לואיס) זמרת זנותית שזנחה אותו לטובת מפיק העל פילו גאנט (ווינקוט) לא נותנת למוחו מנוח. עד סוף הסרט אנחנו מבינים מי הם הרעים ומי הטובים בכל המיש-מש הזה. מהבחינה הזו, גאנט הוא דמות שלילית עוד מההתחלה. הוא יהיר, פרנואיד ונרקומן והוא לא יוותר על הזדמנות להזכיר לנירו שפיית' עזבה אותו. מאוחר יותר, אנחנו מבינים, דרך נקודת המבט שלו, איך נראית מנת יתר של הסם המוחי.

סרטו הארוך של אוליבר סטון מגולל את עלייתו (ונפילתו) של סולן להקת "הדלתות" האגדית, ג'ים מוריסון (ואל קילמר) לצד מערכת היחסים הסבוכה עם בת זוגו, פאמלה (מג ריאן). למרות אורכו של הסרט ההצלחה הגדולה מגיעה די מהר ופול רוטשילד (מייקל ווינקוט, שוב בתור מפיק) מציע למוריסון את עזרתו. הדינמיקה באולפן ההקלטות היא כזאת: מוריסון הוא המנהיג הקפריזי, ריי מנזרק (קייל מקלכלן) הוא המחושב, ג'ון דנזמור (קווין דילון) הוא קצר הרוח ורובי קריגר (פרנק וולי) הוא זה שלא יודע לשאול. רוטשילד? הוא רואה את התמונה הגדולה. הוא מעריך ואפילו מעריץ את פועלו של ג'ים, אבל הוא "כבר ראה את ג'ניס צוללת לתוך בקבוק של סאות'רן קאומפורט והוא לא מוכן לעבור את זה שוב!" לפי המבטים בלהקה, רוטשילד אומר את מה שאף אחד אחר לא מעז לומר, אבל ככל שמתקדמת העלילה והמעשים של ג'ים יחמירו, פחות ופחות אכפת לו.

הניסיון השני (והמוצלח) של הבמאי קווין ריינולדס ("רובין הוד") להפיח קלילות במעשיה תקופתית, מספר את סיפורו של אדמונד דאנטס (ג'ים קאוויזל) שנכלא לשנים רבות על פשע שלא ביצע רק בשביל לחזור עם תכנית מורכבת ולהעניש את האשמים, בעזרת אוצר אבוד שנמצא. מבחינה מסוימת "הרוזן ממונטה כריסטו" הוא סיפור הנקמה הארוכה בעולם. לאחר שהופלל, נשלח דאנטס לשאטו-דיפ, צינוק מרוחק, שם הוא פוגש בסוהר ארמנד דורלאק (ווינקוט), אדם ציני וחובב הצלפות. אם בתחילת הסרט אנחנו מתוודעים לדמויות ובסוף הסרט זוכים לנקמה, משך הכליאה, שהוא בסימן מונטאז' בצורה זו או אחרת, מלמד אותנו על הזמן הארוך שעבר, ואם יש ספק כלשהו, אז הסוהר דורלאק מתקמט ומאפיר מסצנה לסצנה. ובכל זאת, משום מה, חוץ מהזקן שגדל לדאנטס הגיבור, עד סוף הבריחה הנועזת משאטו-דיפ נראה די דומה לעצמו.