בכורה: עדי רן - "צב"

(צילום תמונה: דורון עדות)

שמחה היא לא מרכיב שהיה חסר בקריירה הארוכה של עדי רן, אבל עם האזנה ל"צב", הסינגל החדש שלו, הולכת ומתגברת התחושה שבכל זאת משהו השתחרר אצל היוצר הותיק הזה, שגדל על ברכי הרוק התל אביבי, חזר בתשובה באמצע שנות ה-90 ומאז הפך לגשר המרכזי בין הרוקנרול לכיפת רבי נחמן מברסלב.

"אני מרגיש שאני מאיר פנים יותר לקהל הכללי", הוא אומר בראיון לרגל צאת הסינגל ואלבומו החדש, "התבוננות". "המסרים של האמונה יותר מחודדים, אני לא רק צועק את הגילוי שלי שיש ה' בעולם, זה כמו המוזיקה שעשיתי לפני שחזרתי בתשובה. הדבר שהכי מושך אותי באמנות הוא לשתף את העולם בגילוי שלי ועכשיו הגילוי שלי מחודד יותר".

"כל המסר של 'צב' הוא השלמה. בשלב מסוים האדם מסכם את החיים ואת עבודת ה' ורואה את החסרונות שלו, דבר שאני לא ידעתי לעשות לפני ההתחזקות. כבני אדם, אנחנו אנשים מאד מגושמים, חיים בעולם של אסוציאציות ודמיונות, לא ממוקדים ובאיזשהו שלב אתה מתקרב לה' ומתחיל להבין אותו, שהוא רוצה כל אחד כמו שהוא ולכן אני שלם יותר. אני מאמין שצריך להתקדם, להתקדש, לתקן את האחריות שלך, אבל בעיקרון, צריך להבין שהאדם הוא יצירה אלוקית מושלמת. ברגע שאתה מבין את זה, אתה יכול להבין כל אחד, להשלים עם כל אחד. עם כל השוני, בתמונה השלמה אתה רואה שלמות גדולה. בשיר אני מודה שאני צב, עם כל היתרונות שיש בצב".

"כן, אני פריק של חוות החיות של אורוול. חיות זה דבר מאד מצחיק. יש כל מיני תפילות שכל מיני חיות מהללות את ה'. רבי נחמן מדבר על כך שאדם שצריך ללמוד מהעשבים איך להתפלל, כי אין להם פניות. דוד המלך פעם שאל מי מתפלל כמוהו וענו לו – צפרדע. למה? כי היא מחוברת, היא לא עובדת דרך השכל. אנחנו צריכים לכפות על המוח, לעבוד דרכו, להשתמש בו כיועץ. צפרדע עושה בע בע בע ובעצם מתפללת".

לפני כחודש ראיתי את רן בהופעה בפאב דתי, עם הפרדה. רן, חמוש בגיטרה אקוסטית ובדניאל זמיר, הופיע למעלה משעתיים כשהוא שיכור לחלוטין מ"תה" (כך רן קרא לויסקי שלו). זה היה מחשמל לראות את רן נותן את הכל באתר שיש בו יותר ספרי קדושה מאלכוהול.

"בחיים אני הולך כמו צב", הוא אומר, "אבל על הבמה האישיות משתנה לגמרי, גם אחרי כל כך הרבה שנים. הגעתי למסקנה שמה עשיתי בתור ילד גם בתור זקן תעשה את אותו הדבר. אנשים שהם שליחי ציבור בבתי כנסת למשל, שבקושי עולים למדרגות נהיים חיות כשהם מתפללים".

"אני מרגיש שאני צריך לעשות את ההשתדלות שלי. אני לא יכול להתנהל כל חיי מכלום, להתגלגל וזהו. לפני האלבום הזה הלחיצו אותי כולם שאקח את עצמי בידיים ואגיש את המוזיקה כמו שצריך. אפילו פעם, כשהוצאתי אלבום בחברות מסודרות, אף פעם לא ידעתי מה קורה עם זה. הוצאתי את "מה יש לדאוג" כשיצאו שירים מהדיסק הראשון שלי בסרט "אושפיזין" וכולם חיפשו את השירים מהדיסק הראשון".

עדי רן פועל בתקופה מעניינת למדי ליוצר חוזר בתשובה. בזמן שאמנים רבים חוזרים למקורות, רן כבר היה שם עם הגיטרה החשמלית וטקסטים מעורבים בין טקסטים תנ"כיים למילים ישירות ואישיות שלו. "אני מרגיש אורח בז'אנר שלי", הוא אומר. "כשהוצאתי את האלבום הראשון לא היה שום דבר מהסוג הזה, וכבר אז חשבתי שהזמן של המוזיקה הזו יגיע".

"חזרה בתשובה זה מרד הנעורים של הדור, במובן החיובי. נמאס לנו מהעולם הישן, אז הולכים לעולם הישן מאד מאד עם רוח אחרת. אם אתה חושב על זה, חזרה בתשובה זה לקחת את כל תמצית הטוב של דור הביטניקים, לחבר את האמת ולקבל את היהודי החדש. ברסלב אמיתי הוא האדם הכי פתוח לעולם, הכי מבין והכי נער פרחים וגם מאד קדוש".

"אני לא ממש מתגעגע. לפעמים יש איזה ניצוץ, כמו היום כשראיתי באינטרנט להקה שעשתה גרסה לשיר שלי בשם 'כלור', עם מלא אנשים סביבם והם עושים את זה בדיוק כמוני, עם כל הדיסטורשן. פתאום נזכרתי בתקופה הזו, שהייתי גומר הופעות שיכור לגמרי, מופיע בפראות בלי לדפוק חשבון לכלום, פה משוחרר והכל. ההפקרות ההיא הייתה משהו לא נורמלי, אבל לא הייתי מאושר. זה לא שהייתי חוזר הביתה עם 300 בחורות וזהו. היום הרבה יותר טוב לי. כשיש לי בעיה, אני נוסע בטוסטוס לירקון, בוכה לה' והכל מסתדר, איכשהו".