פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בכורה: ביט 69 - "דרישת שלום"

      להקת הפאנק-רוק שכולם רצו לצבוט לה בלחי נכנסת לשנה האחרונה בתיכון עם סינגל חדש וראיון מיוחד עם הסולן רענן פוגל שמדבר על התבגרות, צבא והסיבה בגללה הלהקה לא תוציא יותר אלבומים

      בכורה: ביט 69 - "דרישת שלום"

      (ביט 69, רענן פוגל מימין, ברי שפלן במרכז ולורל עמיר משמאל, צילום: יח"צ)

      שניות בודדות לתוך "דרישת שלום", הסינגל החדש של ביט 69 מסתבר שתם עידן. להקת הפאנק רוק של הסולן והכותב רענן פוגל, הגיטריסט ברי (אורי) שפלן ולורל עמיר בני ה-13נעלמה. "דרישת שלום" הוא שיר של להקה בוגרת ומיושבת יותר מוזיקלית וטקסטואלית, עם סולו דיסטורשן במקום ריף מהיר, מילים על "אנשים יפים מתים" במקום על שקיות במבה.

      "היו לנו הרבה ויכוחים לפני שהחלטנו להוציא את השיר הזה דווקא", מספר לוואלה! תרבות הסולן וכותב השירים, רענן פוגל. "חלק חשבו שהמעבר כאן הוא חד מדי, שצריך להוציא שיר שיישמע כמו פעם. אני דחפתי לשים את כל הקלפים על השולחן".

      למה בעצם?

      "כי רציתי להביא את השיר הכי טוב שיש לי כרגע".

      ואולי כי כבר לא רציתם להיות הילדים שעושים פאנק-רוק.

      "כן, נמאס לי שמזהים אותי בתור הילד שעשה פאנק-רוק בגיל 13, כאילו שאנחנו צריכים להישמע תמיד כמו 'כמו שלך' (הלהיט הראשון של הלהקה, ע.ש). כתבתי המון בשנתיים האחרונות, למעלה מ-40 שירים, ורציתי שנוציא שיר שיישמע כמו שאני עכשיו. אז יש חומרים חדשים שיש בהם את הרוח של אז, והם טובים, אבל 'דרישת שלום' זה מי שאנחנו כרגע".

      בלי ששמתם לב, פוגל כבר בן 18 וכך גם הטקסטים שלו. לדבריו, את "דרישת שלום" הוא כתב אחרי שהתחיל לקרוא עיתונים ולשמוע חדשות, אבל אל תקראו לזה "שיר מחאה", פשוט כי הוא לא אוהב את המושג. "השתניתי המון בשנתיים האלו", מספר מי שרק לאחרונה התחיל את שנתו האחרונה בתיכון. "יכול להיות שזה שייך לזה שחזרתי ממסע פולין. כיתה י"א זו שנה שטוחנים לך את מלחמת העולם השניה והשואה מכל כיוון. מכאן הכתיבה התפתחה והשתנתה, כמו שקורה להרבה אמנים".

      אחרי כל השינויים האלו, נשארתם חברים טובים?

      "אני חושב שהדינמיקה שלנו ממש מצוינת. צריך לזכור שהתחלנו בגיל 12 וזה מטורף. אתה מסתכל אחורה ויש לך מלא זיכרונות, מבלי להבין שאנחנו רק בני 17-18. אני חושב שכל עוד יהיה לנו כיף נמשיך לנגן יחד ויכול להיות שזה ימשיך עוד הרבה זמן ויכול להיות שלא. בינתיים אנחנו מבינים אחד את השני ואנחנו משלימים אחד את השני. זה מסתדר לנו יותר מתמיד, אבל אי אפשר לדעת".

      אתה בן 18, יש צבא בפתח. בדרך כלל זה האות של כל הלהקות הצעירות בישראל להתפרק.

      "בעיקרון אני מיועד להתגייס ביולי, אבל אני לא רוצה להתגייס כל כך מוקדם, אני רוצה לנקות את הראש לפני כן. אז עד הגיוס נמשיך לדפוק עבודה כרגיל, משם והלאה כבר נראה מה יהיה".

      עצם זה שכולם הולכים לצבא זה הכי פאנק-רוק.

      "כולם מתכננים לעשות צבא, אבל זה תלוי איך הצבא יאפשר לנו. יש ראיונות אישיים אז דיברנו איתם על זה קצת, לא דחפתי את זה יותר מדי, אבל אני מקווה לעשות משהו שמספיק מעניין אותי. אני לא חושב שהייתה פעם התלבטות אם להתגייס או לא, זה היה ברור שנצטרך כולנו לעשות את זה יכול להיות שהתפקידים שלנו יאפשרו לנו להמשיך ולנגן ביחד ואני מקווה שזה יהיה המצב".

      פעם הייתה לכם בעיה קלה עם הזיהוי שלכם כחובבי פאנק-רוק, אני מניח שמאז שמצב המעריצות השתפר.

      "תמיד היו את הבנות האלו סביבנו, אבל עכשיו זה הרבה פחות מעסיק אותנו. העיקר שאנחנו מצליחים לקום לבגרויות".

      ביט 69 הוציאו עד היום שני אלבומים. הבכורה, "חומרים רטובים", ניצל היטב את אלמנט ההפתעה שהם הכניסו לרוקנרול בישראל ואילו השני, "בנות אוהבות בנים חזקים", הצליח פחות. את ביט 69 זה הספיק כדי לשכנע שלא להוציא אלבומים יותר ולעבוד בשיטת הסינגלים באינטרנט ובסלולר בלבד.

      "הוצאנו את האלבום השני שלנו בכיתה י', שנת 2008 והרגשנו במבט לאחורה שזה היה מהר מדי", אומר פוגל. לפעמים בתקופה מסוימת אתה אומר 'יש לך מלא שירים, בוא נקליט אלבום', אבל יכול להיות שהיינו צריכים להתפתח קצת יותר לפני שאנחנו משחררים. בכל מקרה, כל מה שקורה בתעשיית המוזיקה בארץ ובעולם הוא שאנשים לא קונים דיסקים אלא פשוט מורידים אותם ולכן לעבוד על אלבום שלוש שנים נראה לי מיותר".

      "הרי ממילא ברגע שאתה מגיע להופעה, אז הקהל רוצה בעיקר לשמוע את הלהיטים", הוא מוסיף, "אז השאיפה שלנו היא לבחור את הדברים הכי טובים מראש ולגרום שאלו השירים שאנשים ירצו לשמוע. אנחנו לא בלחץ של זמן, כי כל הזמן יש חומרים. זה בעצם להיפך, קשה לנו לסנן".

      למרות מצב מכירות התקליטים, קשה לומר שפוגל לא אופטימי לגבי מצב המוזיקה הישראלית. "לא הכל עגמומי, יש מלא דברים טובים שאנחנו אוהבים לשמוע וחשבנו לשתף איתם פעולה. אמנים כמו אביתר בנאי, מרסדס בנד שהם הכי רוקנרול, יוני בלוך שהוא אחלה גבר".

      נראה שמאז שעבדתם עם נינט היא ניסתה להתקרב אליכם יותר משאתם ניסיתם אליה.

      "אני חושב שמאז היא ניסתה מאד למשוך לכיוון הזה. היא רצתה תדמית הפוכה לגמרי מזו שהייתה לה והיא הצליחה ובאמת מאז שהיא הופיעה איתנו היא עשתה עוד מלא דברים בסגנון ושיהיה לה בכיף. שמחנו אז לעבוד איתה, למדנו הרבה מאד".

      איך אתה מסביר את זה שאין בישראל עוד להקות בגילאים האלו?

      "דווקא יש להקות טובות, הן כנראה פשוט לא עובדות נכון".