פרק ראשון: "ההגרלה"

שמי פרי מ. קרנדל, ואני לא מפגר.

סבתא תמיד אמרה לי שהאות מ' בשם שלי מייצגת מזל.
"אדון פרי מזל קרנדל, תפסיק ליילל!" הייתה נוזפת בי. "יש לך שתי עיניים טובות, שתי רגליים טובות, ואתה הגון כמו שהיום ארוך." היא תמיד אמרה שאני הגון ושיש לי מזל.
להיות הגון זה אומר שאתה לא יודע לרמות.
הבן-דוד-אח שלי ג'ון גם אמר שיש לי מזל, אבל הוא תמיד צחק נורא אחרי שהוא אמר את זה.

"אתה באמת חתיכת ממזר עם הרבה מזל. בלי עבודה מלחיצה, בלי משכנתא, בלי דאגות. כן, אין ספק שיש לך הרבה מזל." ואז הוא היה מסתכל על אשתו וצוחק עוד יותר. הוא עורך דין.
ג'ון אומר שעורכי דין מוציאים אנשים מצרות. סבתא אומרת שעורכי דין מכניסים אנשים לצרות. היא בטוח יודעת. זה היה עורך דין שנתן לה עצות מחורבנות מה לעשות אחרי שסבא מת.
אני בן שלושים ושתיים ואני לא מפגר. כדי להיחשב מפגר צריך שיהיה לך איי.קיו. פחות מ-75. אני קורא את ה"רידר'ס דייג'סט" . אני לא מפגר. האיי.קיו. שלי הוא 76.

"יש לך שתי אוזניים טובות, פרי. שתיים! תספור אותן!" סבתא הייתה תופסת את הסנטר והלחיים שלי באצבעות שלה כל כך חזק, שהשפתיים שלי היו נמתחות כמו של דג. היא הפסיקה לעשות את זה בגלל השיגרון הארור. שיגרון זה כשצריך לאכול כדורי "א?ל?יב" או ?"ב??אייר" ?ולמרוח משחת "בן-גיי".

"יש לך מזל," היא אמרה. "לך אין שיגרון ארור. אתה ילד עם הרבה-הרבה מזל."
יש לי הרבה מזל. אני יודע את זה כי אני לא מפגר.
אני יודע את זה כי יש לי שתי ידיים טובות.
ואני יודע את זה כי זכיתי בשנים-עשר מיליון דולר בהגרלת הלוטו של מדינת וושינגטון.

אני כותב דברים כדי שאני לא אשכח.
"כתיבה עוזרת לזכור. כתיבה גם עוזרת לחשוב, פרי. לחשוב זה טוב," אמרה סבתא.
"אתה רק קצת איטי," זה מה שהמורה שלי לשעבר, מיס א?ל?ק, הייתה אומרת. "אתה פשוט קצת איטי, פרי."
לילדים היו כינויים אחרים בשבילי.
מטומטם. אידיוט. מפגר.
מיס אלק אמרה להם להיות נחמדים אלי. היא אמרה שאני לא אף אחד מהדברים שהם אמרו עלי.

"אל תשים לב אליהם, פרי," אמרה לי סבתא כשבכיתי. "הילדים האחרים האלה פשוט זריזים מדי, לעזאזל. אם אתה רוצה לזכור, תכתוב הכול במחברת שלך. אתה רואה.. אני לא איטית. אני זקנה. אני חייבת לרשום לי דברים," היא אמרה. "אנשים מתייחסים אליך אותו הדבר כשאתה זקן וכשאתה איטי."

להיות איטי פירושו להגיע לאן-שהוא אחרי שמגיעים אליו אנשים זריזים.

מאז שהייתי קטן, סבתא הכריחה אותי ללמוד מילה אחת מהמילון בכל יום.

"מילה אחת, פרי. זה המפתח, לעזאזל. מילה אחת בכל פעם."
לעזאזל זו מילה שמתארת מקום שאליו שולחים מישהו או משהו, כמו למשל, "לעזאזל שילך!" סבתא הייתה לפעמים קוראת בעיתון והמילה הזאת הייתה פשוט קופצת לה החוצה מעצמה. סתם, משום מקום. "לעזאזל." ולפעמים "לעזאזל איתו" או אפילו "לעזאזל שילכו כולם."

בגיל תשע הגעתי לעמוד שמונה במילון שלנו.
"אפר. חומר מינרלי אפור, דק כאבק..." לקרוא זה קשה. זה כמו לרכוב על אופניים בעלייה. אני חייב להתאמץ ולדחוף כדי להמשיך ולהתקדם.
"תבטא את המילה בקול, פרי." סבתא נושכת את השפתיים שלה מבפנים כשהיא מתרכזת.
"קו-מסולסל הר...געעעש..." לוקח לי הרבה זמן להבין מה זאת המילה הזאת.

"הקו המסולסל פירושו 'קשור ל-'. כאן זה קשור להר-געש. אתה זוכר את הר הגעש סנט הלנה? " לסבתא יש זיכרון טוב בשביל בן אדם זקן והיא יודעת הכול. ב-18 במאי, 1980, הר הגעש סנט הלנה התפרץ. שלושה ימים אחרי היום-הולדת שלי.
"אפר ואבק, בוקר, צהריים וערב!" צעקה סבתא. "בוקר, צהריים וערב!"

האפר היה מין חול אפור שנכנס לי לפה כשיצאתי החוצה, כמו החומר הזה שדוקטור רדי השתמש בו כשניקה לי את השיניים.
"מה זאת אומרת – בוקר צהריים וערב?" שאלתי.

"אל תתחכם." סבתא תמיד הזהירה אותי שאני לא אתחכם.
בגיל עשר, עדיין הייתי באות א' במילון. סבתא ואני ישבנו לחשב. במילון שלנו יש 75,000 מילים ו-852 עמודים. אם אלמד מילה אחת ליום, ייקח לי 205 שנים להגיע לסוף. אם אלמד שלוש מילים ביום, ייקח לי 51 שנים כדי להגיע לסוף. ואם אלמד חמש מילים ליום, ייקח לי 12 שנים ושישה חודשים להגיע לסוף. רשמתי הכול. זה נכון, כי מחשבונים לא משקרים ואנחנו עשינו את החישוב במחשבון.

סבתא אמרה שאנחנו צריכים לשקול מחדש.
"זה אומר שעשינו טעות?" שאלתי.
"לא, לשקול מחדש לא אומר שעשינו טעות. לשקול מחדש פירושו שמותר לך לשנות את דעתך. אתה אף פעם לא טועה אם אתה רק משנה את דעתך." סבתא מחאה כפיים כדי שאני אשים לב ואקשיב טוב טוב. "תגביר את הקצב, פרי," היא אמרה. "אנחנו צריכים להגביר את הקצב."

ואז החלטנו לעשות מנוי על ה"רידר'ס דייג'סט". קנינו אותו מבחורה אחת שהייתה צריכה כסף כדי לנסוע עם תזמורת בית הספר לפלורידה.

"זה יותר טוב משוקולד!" התלהבה סבתא כשהחוברת הראשונה הגיעה. "כוחן של מילים! קדימה, פרי!"

זה היה גיליון חודש פברואר, ועל הכריכה שלו היו לבבות. שמרנו כל גיליון שהגיע בדואר. אני זוכר שהייתי אז במילה אוזן במילון. היה כתוב במילון להטות אוזן, להאזין, מאזין. מאזין זה מי שמקשיב. כתוב ככה במילון וגם ב"כוחן של מילים" ב"רידר'ס דייג'סט". תשובה ד'. מקשיב. אני החלטתי באותו הרגע להיות מאזין. תשובה ד'. אני זוכר את זה.

הגברנו את הקצב ועד שהגעתי לגיל 31, כבר היינו בעמוד 337. סבתא צדקה. באותו היום המילים שלי היו הווה, הוויה, הון והוזה. הווה זה מה שעכשיו, עבר זה מה שהיה ועתיד זה מה שיהיה.
"אתה חייב לחשוב על העתיד שלך!" סבתא מזהירה אותי בקשר לעתיד בכל פעם שאני מפקיד את צ'ק המשכורת שלי בבנק. חצי בחשבון עובר-ושב וחצי בחשבון חסכון, בשביל העתיד שלי.
"חשוב מאוד שתחשוב על העתיד שלך, פרי," היא אומרת לי, "כי בשלב מסוים, הוא הופך להיות העבר שלך. תזכור את זה!"
החבר הכי טוב שלי, קית', מסכים עם כל מה שסבתא אומרת.
"בטח שהאות מ' מייצגת מזל, פ??ר." קית' שותה בירה מבקבוק עטוף בשקית נייר חומה וקורא לי בקיצור פ??ר. הוא עובד עם מנואל, גרי ואתי בחנות "הולסטד ציוד ימי". אני עובד אצל גרי הולסטד מאז שהייתי בן שש-עשרה.

קית' מבוגר ממני וגם יותר גדול ורחב ממני. אני לא רוצה לקרוא לו שמן, כי זה לא יפה. זה לא אשמתו שהוא מבוגר יותר. אני תמיד יודע בני כמה אנשים לפי השירים שהם אוהבים. למשל, גרי וקית' אוהבים את החיפושיות, לכן שניהם יותר מבוגרים ממני. סבתא אוהבת שירים שלא שומעים כבר בשום מקום, כמו "רעב לאהבה" של פטסי קליין, ו"לנצח" של איזה זמר שכבר מת. אם השירים שאתה אוהב הם כולם של זמרים שכבר מתו, סימן שאתה ממש זקן.

אני אוהב מוזיקה מכל הסוגים. קית' לא. הוא משתגע כשמנואל מתעסק עם הרדיו בעבודה.

"מי שם את הראפ-זבל הזה? יש יותר מדי הפרעות! הקליטה מחורבנת! תשאירו את התחנה על אולדיז." ואז קית' צריך להחזיר את התחנה במברג ונייר כסף בגלל הקליטה. הפרעות זה כשמישהו משמיע מוזיקה שאתה לא אוהב ואתה מחזיר את זה לתחנה הקודמת בגלל הקליטה.

לפני שהתחלתי לעבוד ב"הולסטד" למדתי לקרוא, לכתוב וחשבון מסבתא, וענייני סירות מסבא. אחרי שהוא מת, הייתי צריך ללכת לעבוד כדי להרוויח כסף. אני זוכר כל מה שסבא לימד אותי על סירות ושיט. המבדוק לסירות, שזה מוסך לכל מיני סוגים של ספינות וסירות, שליד החנות של "הולסטד" היה פעם של המשפחה שלנו.

"זה מצב מסובך." בכל פעם שסבתא אומרת את זה, העיניים שלה נהיות קשות וכהות כמו שני זיתים שחורים, או כמו חור ההצצה של דלת כשמנסים להסתכל בו בלילה. זה לא רעיון טוב, כי בלילה חשוך וקשה לראות.

ממש לפני שסבא שלי מת, הוא לקח הלוואה כדי לקנות מנוף למבדוק הסירות.

הלוואה זה כשמישהו נותן לך כסף ואז לוקח ערבות ומנצל את המצב. אחר כך אתה מת משבץ מיד אלוהים.
מנוף מרים סירות באוויר ועולה כמו מבדוק שלם של סירות.
זה מה שהבנק אמר.