כל מה שצריך באמריקאי: ג'ון הרד - נו, ההוא מהזה

ג'ון הרד נולד בוושינגטון הבירה ב-1945, למד בתיכון גונזגה המקומי והמשיך לאוניברסיטת קלארק
בוורצ'סטר. הרזומה הטלויזיוני שלו כולל סדרות כמו: "חוק וסדר: כוונה פלילית", "חוק וסדר" ,מדור מיוחד" (שתי דמויות שונות, אגב) "CSI מיאמי" הפמליה" ו"הסופרנוס". אחד מתפקידיו הראשונים, בסרט "קאטר ובון" (1981), נחשב עד היום לאחד הזכורים שלו, אך נוכל גם למצואו ב: "קללת אנשי החתול", "תיק שקנאי", "המסע אל האושר", "תלויה על חוט השערה", "חופים", "מילארגו", "שגעון של לילה", "ענוג הוא הלילה", "נבגד", "נבגדת" (אני לא ממציא את זה), "שושנת פרא", "על כנפי החלום", "בקו האש", "עיני נחש", "פולוק", "מאחורי החומות" ו"איזה עולם קטן".

להרד חזות אמריקאית טיפוסית ומראה ממוצע לחלוטין, כזה שיכול לעבור בתור אירי ובתור איטלקי, עם יהודים אולי תהיה לו בעיה. הוא נבחר לרשימת "אחד משניים-עשר השחקנים המבטיחים של 1977" ב"עולם המסך של ג'ון וויליס" כרך מס' 29, היה נשוי למרגו קידר (חברה של סופרמן בסרטים המקוריים), אביו עבד בפנטגון ויש לו ילד בשם מת'יו מחברתו לשעבר, השחקנית מליסה ליאו (הג'ינג'ית מ"רצח מאדום לשחור" ו"21 גרם").

רק לאחר שהביע ג'וש בסקין בן ה-13 את משאלתו (להיות גדול) מול בובת המכשף במכונת המשחק הטפשית, שם לב שזו, בכלל לא מחוברת לחשמל. אבל בבוקר שלמחרת, מתעורר ג'וש ומגלה שהוא נראה כמו טום האנקס. לא עובר זמן רב וג'וש, שבינתיים השיג לעצמו עבודה בחנות צעצועים, מתחבב מאוד על הבוס הגדול מק'מילן (רוברט לוג'יה). ג'וש מקבל לא רק קידום אלא גם רומן משרדי עם סוזן (אליזבת' פרקינס) אחת העובדות, למורת רוחו הגדולה של פול (הרד), שהשקיע זמן רב בלהתחבב על מק'מילן וגם עם סוזן היה לו איזה קטע. פול מזמין את בסקין למשחק סקווש ידידותי, לראות על מה כל המהומה, אך הוא נגמר בתיגרה ילדותית, שגורמת לבסקין לבכות כמו ילד (כי ירד לו דם). כאשר פול שואל את סוזן בעצבים: "מה את רואה בו?" משיבה סוזן באירוניה צפויה: "הוא איש בוגר!".

עקב ריב קולני, עונש וטעות גורלית בספירה, משפחתו הגדולה של קווין מק'אליסטר (מקולי קלקין), יוצאת ערב חג המולד לחופשה משפחתית, בלעדיו. קווין, שלילה לפני הביע משאלה להעלים את הוריו משוכנע שמשאלתו נענתה ואת הימים הבאים הוא מעביר באכילת גלידה בכמויות מסחריות ובצפייה בסרטי גאנגסטרים ישנים. לפחות עד ששני שודדים שלומיאלים (ג'ו פשי ודניאל סטרן) מנסים לפרוץ לבית המשפחה. עוד במטוס מבינים פיטר מק'אליסטר (הרד) ואשתו קייט (קת'רין אוהר'ה המצויינת, בקרוב במדור זה) כי שכחו את בנם לבד בבית. אך בעוד קייט נכנסת להיסטריה (מוצדקת ככל שתהיה) ועולה על כל טיסה שתוכל לקרב אותה הביתה, פיטר נוטל (בלית ברירה) את תפקיד האופטימי ומנסה להרגיע את הנפשות הפועלות. בסופו של דבר מבין פיטר כי האופטימיות שלו היתה במקום וכשהוא לומד על תושיית בנו הקט, שעשה כביסה וקניות (עם קופונים) פולט לכיוונו את המשפט החריג: "איזה בחור מוזר!"

במיטב מסורת העשור האחרון (ריקבונה של המשפחה הפרברית וחוסר התקשורת חסר התקנה בין ילדים להוריהם) דין סטיפל (ג'יימי בל) הולך לבקר את חברו סוחר הסמים ומגלה שזה תלה את עצמו. עד מהרה מגיעות השמועות לבריון השכונתי בילי (ג'סטין צ'טווין) שמחליט לחטוף את אחיו של דין, צ'רלי ולהחליפו עבור חופן סמים. אולם עד מהרה מתברר כי הילד שנחטף הוא צ'רלי אחר, צ'רלי בראטלי, בנם של טרי בראטלי (ריטה ווילסון) שעומדת להינשא לראש העיר (רייף פיינס) שעומד להתחרפן. ואילו האב, לו בראטלי (הרד), שוטר מקומי שעדיין מאוהב באישתו לשעבר, בשום אופן לא מצליח לשים לב שבנו נחטף. השוטר לו הוא קצת לוזר, פרודתו טרי נובחת עליו ש"יעזוב אותה כי היא לא אוהבת אותו יותר!!" והרושם הוא שהוא אינו מרוצה מחייו. אבל אחרי שסוף סוף הוא מבין כי בנו בסכנה, פזיזותו בשילוב ניידת המשטרה שברשותו, סוגרות מעגל מסוים ומשיגות (ללא כוונה תחילה) את הצדק המיוחל.

ד"ר מלקולם סייר (איזה כיף זה שרובין וויליאמס עושה תפקידים דרמתיים) מגיע לבית חולים קטן בברונקס של 1969, לחפש עבודת מחקר ומוצא את עצמו במחלקה בה כל האנשים נמצאים בסוג של תרדמת. לאחר הרצאה קצרה של כימאי (פיטר סטורמארי) אודות "אל-דופה", תרופה חדשה שהוכחה כיעילה במניעת פרקינסון, מנסה ד"ר סייר לשכנע את ד"ר קאופמן (הרד) לנסות את התרופה על ה"צמחים שלו" אך מצליח לקבל אישור רק לפציינט אחד, לאונרד לואו (רוברט דה-נירו). התרופה, אם עוד לא הבנתם את שם הסרט, תעבוד, אך מהרגע בו מתעורר לאונרד, אנחנו מקבלים את ההרגשה שאת ד"ר קאופמן מעצבנת העובדה שמלקולם צדק ושהוא, באופן כללי, רופא די עסקי ולא מאוד רגיש. כאשר מגיעה הבקשה לממן את התרופה לשאר החולים במחלקה, נאלץ קאופמן לסרב מפאת מחירה הגבוה ורק סצנת ה"שיקים מהאחיות והסניטרים" שתבוא מיד, מצליחה לרכך את ליבו.